"ילדת? איזה כיף! מזל טוב"
"את בטח מאושרת!"
"איזה מתוק… איך רואים שאת מאוהבת ביצור הקטן הזה"
"להיות אימא זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך"
"עכשיו את מבינה את השמחה שכולם מדברים עליה"
משפטים כאלו ואחרים נאמרים בתקופה הראשונה שלאחר הלידה.
לכולם מאוד ברור שאימהות היא דבר משמח. יש ציפיה מהיולדת להיות מאושרת, שמחה, להיקשר לתינוק שלה, לרצות להחזיק אותו כל היום, להניק אותו לפי דרישה ולשהות במחיצתו ללא הפסקה.
לרוב האידיליה הזו מתקיימת במלואה, אך עם זאת ישנם גם מקרים שבהם היולדת לא מרגישה את הקליק הזה של "אהבה ממבט ראשון" כלפי התינוק שלה, ולוקח לה זמן להתחבר אליו.
על מקרים אלו נוטים לא לדבר, מטאטאים אותם מתחת לשטיח. זה סוג של טאבו.
ובדיוק על המקרים האלו אני רוצה לדבר!
חשוב לי לומר לך שכל תחושה שיש לך, כל רגש שאת מרגישה כלפי עצמך, כלפי התינוק שלך וגם כלפי בן הזוג הם נורמלים ולגיטימים.
כל חייך השתנו בין רגע. עברת חוויה מטלטלת – הלידה. ההורמונים הגועשים, ההנקה שלפעמים יכולה להיות מאתגרת, התחושה הזו שהיצור הקטן הזה שכרגע ילדת תלוי בך בכל צורך שהוא והגעגוע לחיים שלפני. זה מאוד טבעי שאת נמצאת באיזושהי סערת רגשות. אפשרי לעצמך להרגיש ולחוות את התחושות האלו מבלי לשפוט את עצמך.
בקשת עזרה ממוקדת וספציפית יכולה לשפר את ההרגשה הכללית ולתרום בפועל להתנהלות היומיומית.
בעבר החיים התנהלו בקהילה שבטית. אישה אחרי לידה קיבלה תמיכה מעשית מנשות השבט. הן לקחו חלק בהתנהלות היומיומית ועזרו ליולדת בעיכול המציאות החדשה וגם העבירו לה את הידע הדרוש לה על מנת לטפל בתינוק שלה. נשים היו רואות נשים אחרות מניקות מהילדות ועד לבגרות והכל התנהל במין סדר והיגיון טבעיים שסיפקו המון ביטחון. גם בעבר הלא רחוק, נהגו נשים לגור אצל האימהות שלהן בתקופה הראשונית לאחר השחרור מבית החולים וקיבלו עוד אפשרות למנוחה ועזרה ממשית עם הרך הנולד. היום, זה כבר בקושי קורה. הסבתות של היום הן נשים עובדות ועסוקות. אין לנו את הפריבילגיה לקבל את אותה מעטפת תמיכה וגם אם זה קורה אז מדובר בתקופה מאוד מוגבלת. בעקבות השינויים בצורת החיים נוצר צורך אמיתי בעזרה חיצונית ויחד עם הצורך הזה קמו פרוייקטים קהילתיים מבורכים לתמיכה בנשים אחרי לידה כגון קבוצות פייסבוק, קהילות וירטואליות, מפגשי הנקה, מפגשי סלון עם נשות מקצוע וגם שירות ביקורי בית של יועצות הנקה ודולות לאחר לידה.
לך רק נותר לדעת לבקש עזרה. חשבי, מה הכי יכול להקל עליך? מה את מרגישה שחסר לך? מה ישפר לך את מצב הרוח אם תדעי שהוא קורה? – ואת זה תבקשי!
לאחת זה יכול להיות קופסאות אוכל, לאחרת זה יכול להיות עזרה עם הכביסות ולשלישית זה יכול להיות שותף או שותפה להליכה בערב או סתם מישהי שתהיה קשובה אליה ותיתן לה את ההרגשה שהכל בסדר.
אז בפעם הבאה שמישהו שואל אם את צריכה עזרה – פשוט תגידי כן! ותבקשי בדיוק את מה שנכון עבורך.
