הנקה אחרי ניתוח קיסרי, איך תגיעו מוכנות?

נשים תמיד  יספרו לכם שלפני הלידה הן חוו לא מעט התעסקות סביב ההכנות. קראו ודנו בנושא של ביות מלא  ואפס הפרדה, עברו סדנת הכנה ללידה, התכוננו לבוא התינוק, שכרו דולה ובחרו את בית החולים התומך ביותר, דיברו דמיינו איך היא תהיה שלב אחרי שלב איך התינוק יוצא לזעורותיהן עם סיום החוויה המרגשת. האירוע החד פעמי והמרגש הזה עלול לפעמים ללא שליטתנו להסתיים בניתוח קיסרי שאליו כמעט ולא נהוג להתכונן, הרי מי מעלה על הדעת לסיים כזה אירוע מרגש בניתוח? חונכנו לשמור על אופטימיות ולראות תמיד את חצי הכוס המלאה. אף על פי שניתוחים קיסריים הם נפוצים למדיי בימינו אחד מתוך חמש לידות יסתיימו בניתוח כזה.

נשים רבות מעידות על כך שזו היתה עבורן הפתעה גמורה, הפתעה שתפסה אותן לא מוכנות.

כמה שיותר בקלות, יש דבר כזה?

כעת הלידה הסתיימה, התינוק בחוץ, הכל עבר בשלום ואת נמצאת במצב חדש ולא צפוי – את אחרי לידה, אבל גם אחרי ניתוח. השילוב הזה מביא עימו כמה אתגרים ייחודיים ליולדות בניתוח קיסרי. אז מה שונה תהליך ההחלמה שלך מההחלמה לאחר מלידה רגילה, מהם האתגרים הצפויים לך בתקופה הקרובה ומה יכול להיות לך לעזר על מנת שתצלחי את הימים האלו בצורה התומכת ביותר.

ניתוח קיסרי נחשב מבחינה רפואית לניתוח בטן יחסית גדול. המשמעות של זה היא שהחתך גדול יחסית (למשל בהשוואה לחתך שעושים בניתוח אפנדציט), ושמעורבות בניתוח כמה שכבות עומק בתוך הבטן (בין השאר, העור, השומן, הצפק והרחם כמובן). מטבע הדברים, לאחר פעולה כירורגית גדולה שכזו, תחווי כאבים וחוסר נוחות, בעיקר בימים הראשונים לאחר הניתוח. כאבים אלה יפחתו בהדרגה מיום ליום, ובעזרת משככי כאבים תוכלי לתפקד כאמא לתינוק החדש שלך.

תופעה נוספת שהיא מעיין תוצר לוואי של הכאב היא הקושי להפעיל את שרירי הבטן. פעולות כמו קימה משכיבה לישיבה, התכופפות, ואפילו השתעלות או צחוק – יהיו קשות וכואבות לביצוע בימים שלאחר הניתוח. מגבלה נוספת היא שלא תוכלי להרים דברים כבדים (מעל 3-4 ק"ג). לפיכך, תצטרכי עזרה למשל להרים את הילדים הגדולים שלך, להוציא את העגלה מהרכב ולעשות קניות בסופר. הנחיה זו נכונה למשך זמן של ששה עד שמונה השבועות של משכב לידה. במהלך תקופה זו, הרקמות שנחתכו בניתוח מתאחות לאט לאט, והרמה של משאות כבדים עלולה לגרום לנזק ורגרסיה בהחלמתן.

תופעות גופניות נוספות שאולי תיתקלי בהן יכולות להיות עלייה בחום הגוף וצמרמורות, אדמומיות או נפיחות באזור החתך והפרשה צהובה או דמית מהצלקת. תופעות אלו מצריכות בדיקת רופא על מנת לשלול התפתחות של זיהום בחתך הניתוחי. לעומת זאת תחושת גרד או כאב באזור החתך הן נורמליות ואם הכאב במגמת שיפור ואין תופעות נוספות – אז הכאב עצמו אינו סיבה לפנות לרופא. נטלי משככי כאבים בהתאם להוראות שקיבלת בבית החולים, תנוחי הרבה – והכאבים יחלפו לאט-לאט.

ומה ניתן לעשות כדי לזרז את תהליך ההחלמה?

בדרך כלל השילוב בין מנוחה טובה לבין תנועתיות הוא המפתח להחלמה טובה. בשעות שאת ערה ומרגישה טוב, קומי מידי פעם להליכה קצרה, אפילו בתוך הבית. ההליכה ממריצה את הדם ומזרזת את החלמת החתך. בנוסף, ההתהלכות מחזקת את שרירי הגוף ובמיוחד מאפשרת לשרירי הבטן לחזור לאט לפעילות. באופן הדרגתי, תוכלי גם לצאת להליכות מתונות מחוץ לבית. רצוי לצאת להליכה עם התינוק בעגלה ולא במנשא, כיוון שנשיאתו לפרק זמן ארוך עלולה לגרום נזק להחלמת החתך.

ומה קורה מבחינה רגשית?

אחרי ניתוח קיסרי, כמו גם אחרי כל לידה רגילה, יגיע כנראה שלב ה"בייבי בלוז". אלו הם כמה ימים של עצבות ומצבי רוח בלתי צפויים, בכי ורגשנות יתר. אצל נשים שילדו בניתוח קיסרי, פעמים רבות מתווספים לכל זה גורמים נוספים כמו ההתמודדות עם הכאבים, האכזבה מאופן הלידה, ההפרדה הארוכה מהתינוק לאחר הניתוח – וכל אלה עשויים לגרום לך לתחושות קשות של כישלון, פספוס, כעס ואפילו תחושת אבל (על אובדן החוויה שתכננת והחיבור הראשוני לתינוק ועוד).

נשים רבות מתארות את הקיסרי כחוויה טראומטית שנחרטה בגופן לתקופה ארוכה. ייתכן שאת כועסת על עצמך על החלטות מסוימות שלקחת סביב הלידה ואולי כעסך מכוון כלפי אנשי הצוות שליוו את הלידה. ייתכן שאת מרגישה שנלקחה ממך תחושת השליטה בלידה או שמנעו ממך להיות עם התינוק שלך בשעות הראשונות לחייו. נשים מתארות זאת לפעמים כתחושה של בדידות וגעגוע עמוק, ולאחר מכן מציינות שהן חשות שאיבדו דבר יקר שלא ניתן לפצות עליו. אם את נמנית על נשים אלה, את לא לבד. מומלץ מאוד לתת את הדעת על השאלה האם מצבך טוב בסך הכל ואת מתפקדת ומרגישה בריאה, או האם התחושות מציפות אותך, משתלטות, משפיעות על שגרת יומך. במקרה שאינך בטוחה, ניתן לפנות לטיפת חלב או לרופא שלך לאבחון ראשוני ולהפניה לטיפול המתאים.

הנקה אחרי ניתוח קיסרי

הדבר החשוב ביותר שכדאי לדעת הוא שאין  שום סיבה אמיתית לא להניק אחרי ניתוח קיסרי. להיפך, כשאר האם מניקה הגוף מאוזן יותר וההורמונים המשתחררים בהנקה עוזרים ומזרזים את ההחלמה. יחד עם זאת, ההנקה עלולה בהתחלה להיות מאתגרת מעט כיוון שהכאבים בצלקת עשויים לגרום לקושי במציאת תנוחת הנקה נוחה, חשוב להצליח למצוא תנוחה נוחה שבה התינוק לא ילחץ על הבטן ותאפשר הנקה נוחה ללא מאמץ מיותר של הגוף. כמו כן, בספרות וברשת ישנו מידע הקושר ניתוח קיסרי לעיכוב ביצור החלב. אז נכון, כאשר הלידה אינה טבעית לגוף יכול לקת קצת זמן להפנים שהתרחשה לידה ועלול להיות עיכוב בפעילות של המערך ההורמונאלי שאחראי על יצור החלב, אך בפועל לא פוגשים הרבבה מקרים של עיכוב ביצור חלב מסיבות אלו ועל כן אין סיבה להמנע מההנקה בגלל חשש שכזה.

חשוב לדעת כי בימים הראשונים התינוק יקבל מהשד שלך קולוסטרום, ועדיין לא חלב "אמיתי". הקולוסטרום אמור להספיק לתינוק, כך שאין מה להילחץ גם אם אינך מרגישה שיוני בשד או אם אינך מבחינה בחלב הלבנבן שאת מצפה לו. הניקי כמה שיותר ושימי לב שהתינוק ממלא את החיתולים,  לאחר שהקולוסטרום הופך לחלב נרצה לראות ב 24  מינימום 8 הנקות, מינימום 4 חיתולים עם פיפי ו 3 עם קקי. בין ההנקות ניתן גם לסחוט חלב באופן ידני מהשד. היתרון של סחיטה הוא שהיא  מעודדת את ייצור החלב.

בכדי להתגבר על הקושי בהנקה בימים הראשונים, מומלץ להיעזר במדריכת/יועצת הנקה. ניתן אפילו להיפגש עם היועצת טרם הניתוח ולקבל הדרכת הנקה מראש. נשים שלוקחות חלק במפגשי הכנה להנקה מעידות שהן הגיעו לתהליך עם בטחון וידע שעזר להם להתמודד ברגעים הקריטיים. בנוסף, מומלץ לדאוג למלווה צמודה שתהיה איתך בבית החולים בכל שעות היממה, כולל בלילה, כדי שתוכלי להיות בביות מלא. הקרבה אל התינוק תומכת מאוד בהנקה ומאפשרת תקשורת טובה עם התינוק ומענה מיידי לצרכים שלו. המלווה יכולה להיות כל מי שירגיש לך נכון עבורך כשאת צריכה תמיכה. קרובת משפחה, חברה או דולה לניתוח קיסרי.

מה למדתי מ"סרבנית" הבקבוק שלי

אין אדם אחד ששמע שאני מניקה את תמרה בתי הבכורה, שלא היה לא מה להגיד. חלק שיבחו, חלק החמיצו פנים, אחרים חוו את דעתם אם מתאים לי להניק או לא  ורבים התעניינו אם אני רק מניקה או נותנת כבר בקבוק. ואני, בביטחון ששמור רק לאמהות לילד ראשון שבטוחות שהכל כמו בספר עניתי: מחכים לביסוס ההנקה ואז ניתן בקבוק.
אבל ההנקה התבססה יפה והיתה נוחה לכולם ולא ניסינו בקבוק. לא באמת. פה ושם הצענו לה לנסות , אבל למראה ההתנגדות הקטנה ביותר, ויתרנו והמשכנו הלאה. שלושה שבועות לפני שחזרתי לעבודה, נתקפתי בחרדה אמיתית. תמרה לא הראתה סימנים שהיא  מחבבת את הבקבוק (או מוצץ, אבל את זה בחרתי לשחרר בסימן: בחרי את הקרבות שלך) וכל פעם שהיה ברדיוס של מטר סביבה, דאגה להראות חוסר שביעות רצון מהעובדה ששוב הדבר המוזר עם הפיטמה הסילקונית מתקרב אליה. ככל שנקפו הימים  דמיינתי כבר איך אני משאירה תינוקת מתה מרעב בבית, צורחת ואומללה. מכאן ועד לדמיין את יצחק קדמן בדלת, הדרך היתה קצרה.
תנו לי לעשות ספוילר. הכל בסדר. תמרה אוכלת מבקבוק חלב שאוב, היא שמחה ושבעה ומאושרת גם כשאני לא בסביבה.
במסגרת חיפושי אחר פתרון התייעצתי עם הרבה גורמים. יועצת הנקה, יועצת התפתחותית, חכמת ההמון וכל מי שהיה נראה לי בעל נסיון.  המסקנה שעלתה מרובם היא אחת: תמרה צריכה ללמוד. אני מביאה לה כלי שאין לה שום דרך להבין מה הוא ומצפה ממנה לאכול ממנו בלי לשאול שאלות, בלי להתרגל ובלי לתרגל. וזה לא עובד ככה. היא חכמה ולא עושה דברים בלי להבין אותם עד הסוף.
אז יחד התרגלנו לבקבוק. תמרה, אבא של תמרה ואני, אמא שלה. והתמדנו. כי בעיני זה הסוד. לא להתייאש ולתת להם ללמוד בקצב שלהם מתוך שמחה ולא מתוך יאוש.
קודם כל שינינו גישה. להפסיק עם הלחץ. הכל יהיה בסדר. הפסקנו להגיש לה את הבקבוק בפנים חרדות. נתנו לה אותו כשהיתה שבעה או כמעט שבעה, בחיוך ובצחוק כחלק משגרת היום ולא כאיזה טקס מאיים. ברגע שהיא הביעה חוסר נוחות לקחנו אותו חזרה. אף אחד לא רוצה ללמוד מתוך בכי. כדי להפחית את הלחץ שווה להתחיל לנסות באמת כשההנקה מתבססת ולא לדחות את זה לרגע האחרון.
שמנו לה צעצוע מרעיש בפנים ושיחקנו איתה. הכנסו לפה והוצאנו. כל פעם בזמן אחר ביום.
עוד כלל חשוב זה גמישות: בהתחלה נורא רציתי להעקש על הבקבוק שלי היה הכי נראה. כי קראתי עליו ביקורות, קניתי אותו וחשבתי שהוא הטוב ביותר. תמרה היא אדם עם העדפות. אז שיחררתי וקניתי לה כמה סוגים וכל פעם ניסיתי בקבוק אחר ופיטמה אחרת. הגענו עד לבקבוק שנותנים בבית החולים. היא באמת בסוף רצתה בקבוק אחר ממה שתכננתי.
גם הטמפרטורה זה עניין של העדפה. הוצאנו ישר מהמקרר, שאבתי טרי טרי, חיממתי ברמת: הפוך גדול רותח של בתי קפה. בסוף היא התאהבה בטמפרטורה חמה. וואלה, צודקת. גם לי זה נשמע יותר טעים ככה.
אני אוהבת לאכול כשהרגל שלי מקופלת מתחת לכיסא. ואם לי יש העדפה, למה שלתינוקת שלי לא תהיה? שמנו אותה בכל תנוחה אפשרית. שוכבת, בטרמפולינה, בחיק. בהתחלה היא אכלה רק בשכיבה. עכשיו גם אם אני אעמיד אותה על הראש היא תיקח בשמחה. אבל אחרי שהאכלה בבקבוק מתבססת, חשוב חשוב להאכיל בצורה תומכת הנקה.
בניגוד לרוב העצות שקראתי ברשת, שאמרו שלאמא אסור להיות בסביבה, דווקא לראשונה היא לקחה בקבוק ממני. אבל זו עצה שחוזרת על עצמה הרבה: שמישהו אחר יתן.
התחלנו בקטן: לא ישר בקבוק מלא, מאיים ונראה לא מציאותי לנו ולה. בהתחלה 30 מל, אחר כך 60 מל ולאט לאט הגענו.
 הסחות דעת עבדו אצלנו טוב. הרעשנו ברעשן, הושבנו אותה מול עץ שהעלים שלו זזים ברוח. כך לא הפכנו את הבקבוק לעיקר והכנסנו אותו כבדרך אגב.
כדי לעזור לה ללמוד מה זה הכלי הזה בכלל ומה היא אמורה לעשות איתו חיברתי אותו לריח שלי. שמתי את הפטמה בחזיה עטפתי את הבקבוק בחיתול בד או חולצה שלבשתי.
ואם הכל לא הולך, אפשר להתחיל עם מזרק או כפית. אם גדולים מספיק אפשר ללמד לשתות מכוס ולעקוף את הבקבוק. לפעמים גם ירידת הלחץ מאפשרת לאכול מבקבוק בצורה רגועה יותר.
התינוקות שלכם חכמים ונבונים. יודעים מה טוב בשבילם לפעמים יותר מאיתנו. קחו את האתגר הזה כחווית למידה, לא כ״אני לא מאמינה, התינוק/ת סרבנ/ית בקבוקים״. הם לא סרבנים, הם פשוט צריכים ללמוד.

הצילו… תינוק מוציא שיניים….

התינוק שלך גדל, השיניים מתחילות לבצבץ. צמיחת השיניים לעיתים מלווה בחוסר שקט של התינוק, ריור מוגבר, שינוי במרקם הקקי וגם קצת חום.

התינוק יחפש דרך לחכך את החניכיים ולעסות אותם על מנת להקל על התחושה של החוסר נוחות.

יש תינוקות שבשלב זה ינסו לנשוך את הפטמה בזמן ההנקה וזה עלול להיות כואב וגם לפצוע.

השלב הזה מלווה באלמנט של למידה. האמא צריכה להעביר לתינוק מסר מאוד ברור- לא נושכים את הפטמה.

הפעם הראשונה לא צפויה, זה מן שוק כזה וכאב חד, האינסטינקט של האם יהיה צעקה וניתוק התינוק בצורה מהירה וחדה.

יש תינוקות שיעלבו מזה ויתחילו לבכות ויש תינוקות שזה יצחיק אותם. הנקה זו מערכת יחסים לכל דבר וזה הזמן בו התינוק מתחיל ללמוד גבולות.

אז מה עושים??

דבר ראשון אפשר לנסות לזהות את הרגע הזה בו זה עומד לקרות ואז לנתק את התינוק ולחבר אותו עמוק יותר. לאחר החיבור להמשיך להחזיק אותו מאוד קרוב אלינו כך שהחיבור ימשיך להיות עמוק לאורך ההנקה, זה יקשה עליו להקטין את החיבור ולנשוך את קצה הפטמה. אם לא הצלחנו לזהות את הרגע והוא כן הצליח לנשוך אותנו, חשוב לנתק אותו בצורה ברורה להסתכל עליו בשיא הרצינות (לפעמים האינסטינקט זה תסכול מלווה בצחוק- חשוב לא להתפתות לזה) ולהגיד בצורה שקטה וברורה "לא לנשוך, זה כואב לאמא". לא לאפשר לזה לקרות. לשמור על עקביות ואסרטיביות. השתדלו להמנע מצעקה , היונק עלול להיבהל ולקשר את זה להנקה ובמקרים קיצוניים אף לפתוח ב"שביתה" ולא לרצות לינוק לזמן מה.

אם נקפיד לחזור על תגובה קבועה וברורה מהר מאוד התינוק יבין שכל פעם שהוא נושך זה יגרור מאתנו תגובה של ניתוק והפסקת הנקה. החזרה על אותה התגובה ילמד את התינוק לא לחזור על ההתנהגות הזו. כאשר זה קורה אפשר להציע לתינוק נשכן כחלופה לפטמה, או להכין קרחוני חלב אם שירגיעו את החניכיים.

דלקת בשד- כיצד מונעים

מניעת דלקות בשד:

הרעיון המרכזי הוא ניהול אפקטיבי של הנקה והמנעות מגודש. ניתן להשיג זאת ע"י טכניקת הנקה נכונה (חיבור נכון של התינוק לשד שמאפשר יניקה יעילה), המנעות מהנקה ע"פ לוח זמנים מתוכנן ו"משיכת זמן" בין ההנקות, תשומת לב לפינוי לא יעיל וסחיטה ידנית או שאיבה במקרה הצורך.

נוסף לכך יש להמנע מללבוש חזיות עם ברזלים או חזיות לוחצות שעלולות להפעיל לחץ על צינריות חלב ולפגוע בזרימה.

אם את מזהה איזור עם סימנים של גודש או סתימה של חלב (מעין גוש כואב) תתחילי את הטיפול השמרני. אם אין שיפור תוך 24 שעות- תפני לרופא משפחה על מנת לקבל מרשם לאנטיביוטיקה.

נוסף לניהול אפקטיבי של הנקה חשוב שהאם, הצוות הרפואי וכל מי שמטפל בתינוק ישימו לב לשמירה על כללי ההגינה ויקפיד על שטיפת ידיים למניעת זיהום בחיידק S.aerius. כמו כן חשוב לעשות סטרליזציה לחלקים של משאבת חלב, שבאים במגע עם חלב, היות והמשאבה עלולה להוות את מקור הזיהום.

 

כפי שציינתי, אישה שחוותה דלקת בשד היא בסיכון לדלקות נוספות. ד"ר ג'ק ניומן, שהינו רופא ילדים בעל קליניקת הנקה עם שם עולמי בקנדה, ממליץ ליטול תוסף בשם לציטין למניעת סתימות חוזרות בצינוריות חלב. עוד על לציטין למניעה ניתן לקרוא באתר של ד"ר ג'ק ניומן http://www.breastfeedinginc.ca/content.php?pagename=doc-BD-M.

מסטיטיס הינה בעיה נפוצה בתקופת ההנקה, זיהוי מוקדם וטיפול נכון בדלקת יביאו לריפוי ושימור ההנקה וימנעו סיבוכים ואתגרים מיותרים.

דרכי טיפול בדלקת בשד

אז מהו הטיפול הנכון למסטיטיס?

תחילה נתייחס לטיפול, שאינו תרופתי, המכונה בספרות גם "טיפול תומך או שמרני". היות והמצאות של החלב בשד ללא תנועה הינה הגורם העיקרי להתפתחות של מסטיטיס, הדבר המרכזי והראשון בטיפול הוא פינוי יעיל ותדיר של החלב מהשד. חשוב להניק באופן תכוף ולהתחיל מהשד עם הדלקת.

לצערי אמהות מקבלות לעיתים הנחיה מוטעית להמנע מלהניק את התינוק מהשד המודלק כדי לא לחשוף את התינוק לחלב, שעלול להכיל חיידקים. הנחיה זו אינה מבוססת על ספרות היות ואין הוכחה בספרות לנזק לתינוק בריא שנולד במועד כתוצאה מיניקה משד עם דלקת. נוסף לכך בחלב אם יש מרכיבים אנטידלקתיים, שמגנים על התינוק מלפתח מחלה כתוצאה מהנקה בזמן מסטיטיס.

 

דגשים חשובים על הנקה בזמן דלקת:

אם ההנקה מלווה בכאב עז, מה שעלול לפגוע ברפלקס שיחרור החלב, יש להתחיל בצד הפחות כואב.

עדיף למקם את התינוק כך שהאף והסנטר יפנו לאיזור המודלק. מיקום בצורה זו ישפר את הניקוז.

יתכן וידרש לשפר את טכניקת ההנקה כדי שההנקה תהיה יעילה ללא פצעים ועם פינוי יעיל של חלב. ייעוץ עם יועצת הנקה עשוי לעזור לשפר את הטכניקה.

עיסוי האיזור המודלק לכיוון הפטמה במהלך ההנקה עוזר ומגביר את פינוי החלב.

שאיבה במשאבה או סחיטה ידנית של חלב לאחר ההנקה יגדילו את ניקוז החלב ויאיצו פתרון הבעיה.

 

לעיתים תינוקות מסרבים לינוק מהשד המודלק. חוסר שביעות רצון של התינוק יכול לנבוע  מהירידה בזרם כתוצאה מירידה בייצור החלב בשד המודלק, שאופיינית למסטיטיס, או משינוי בטעם החלב. מסטיטיס משפיע  על ההרכב הביוכימי של החלב. בין היתר ישנה עלייה בריכוז הנתרן והכלוריד וירידה בריכוז הלקטוז. על כן טעם החלב משתנה למלוח יותר.

אישה שאינה מסוגלת להניק מהשד המודלק עקב סירוב התינוק או מכל סיבה אחרת צריכה לשאוב או לסחוט את החלב היות והפסקה פתאומית של הנקה עלולה לגרום להחמרה של הדלקת.

 

מה כולל הטיפול נוסף לפינוי תדיר:

  • מנוחה, תזונה ושתייה של כמות מספקת של נוזלים הינם צעדים חיוניים שיכולים לעזור.
  • חום- קומפרס חם או מקלחת חמה מיד לפני ההנקה או השאיבה יכולים להקל על שיחרור החלב מהשד. אחרי ההנקה או השאיבה קומפרסים קרים יקטינו כאב או בצקת אם יש.

 

נתייחס לטיפול התרופתי במסטיטיס:

  1. משככי כאבים– כאב מפריע לרפלקס שיחרור החלב ולכן אם יש כאב מומלץ ליטול משככי כאבים. היות ולאיבופרופן (אדויל,נורופן, איבופן) יש תכונות אנטידלקתיות נוסף לשיכוך כאב יש לו יתרון על פני פרצטמול (אקמול, דקסמול). איבופרופן במנות של עד 1.6 גר' ליממה אינו עובר ללב ולכן נחשב למותר בהנקה.
  2. אנטיביוטיקה: אם הסימפטומים הינם מתונים ונמשכים פחות מ 24 שעות ניתן להסתפק בטיפול שמרני, כפי שהוסבר לעיל.

אם הסימפטומים אינם משתפרים תוך 12-24 שעות או אם יש סמפטומים של מחלה דמויית שפעת יש להתחיל טיפול אנטיביוטי.

מהו הטיפול האנטיביוטי המתאים?

החיידק הנפוץ ביותר הינו S.aerius ולכן האנטיביוטיקות הרלוונטיות הן האנטיביוטיקות היעילות נגדו כגון amoxillin/clavulanate (אוגמנטין) או cephalexin (צפורל, צפוויט). משך הטיפול המקובל הינו 10-14 ימים. חשוב לשים לב שamoxicillin ללא clavulanate (moxypen, moxyvit) אינו אופציה טיפולית מתאימה עקב שיעור עמידות גבוה.

מה עושים אם הדלקת אינה מגיבה לטיפול שנבחר? תוך 48 שעות מתחילת הטיפול האנטיביוטי תוך המשך הטיפול השמרני אמור להתחיל שיפור. אם אין שיפור תוך 48 שעות יש לחזור לרופא כדי שהוא ישקול להחליף את האנטיביוטיקה לתכשיר אחר. הסיבות האפשריות לכך שהדלקת אינה מגיבה לטיפול אנטיביוטי היא שהחיידק הספיציפי עמיד לאנטיביוטיקה שנבחרה ולכן יש להליף לאנטיביוטיקה אחרת או שמדובר בחיידק מסוג שונה ופחות נפוץ כגון staphylococcus epidermis. גם במקרה הזה יש לשנות את האנטיביוטיקה לסוג שונה. כאמור לעיל ע"פ ארגון בריאות העולמי אם הדלקת אינה מגיבה לטיפול תוך 48 שעו מומלץ לעשות תרבית, אך בזמן ההמתנה לתוצאות, שנמשכת מספר ימים, מחליפים את התכשיר, שבו האם טופלה.

נוסף לכך אם אין שיפור יש לעשות הערכה לשלילת הווצרות של אבצס (סיבוך של הדלקת) או נוכחות גידול. גם חזרה של מסטיטיס באותו מקום בשד מספר פעמים או הופעה לא סטנדרטית של הדלקת צריכם להדליק נורה אדומה ומחייבים בירור אצל הרופא.

השלכות וסיבוכים של דלקת בשד וחשיבות הטיפול הנכון:

1.ישנו קשר בין דלקת בשד לבין הפסקת הנקה מוקדמת. דלקת גורמת לסימפטומים מאוד לא נעימים, מה שעלול לגרום לאמהות לשקול הפסקת הנקה. נוסף לכך החשש מהשפעת הטיפול האנטיביוטי על התינוק עלול לגרום לאמהות להפסיק להניק. הפסקת הנקה בעקבות מסטיטיס בעייתית מאוד גם עבור בריאות האם וגם עבור בריאות התינוק. מבחינת בריאות התינוק הנקה היא התזונה האופטימילת. בהתבסס על הערך התזונתי והאימונולוגי של חלב אם, ההמלצה של משרד הבריאות הישראלי, בהתאם להמלצתו של ארגון הבריאות העולמי ושל ארגוני הבריאות בעולם, היא הנקה מלאה עד סביבות גיל 6 חודשים והמשך הנקה בתוספת מזון משלים לחלב אם עד גיל שנה ואף יותר מכך, כל עוד ההנקה מתאימה לאם ולתינוק. מבחינת בריאות האם הפסקת הנקה בזמן דלקת היא ההפך המוחלט מהטיפול הנכון, שכולל פינוי תדיר של חלב מהשד. הפסקת הנקה בזמן דלקת תפגע בריפוי ועלולה לגרום להתפתחות אבצס.

 

  1. התפתחות אבצס– דלקת בשד, שאינה מטופלת נכון או שאינה מגיבה לטיפול, עלולה להתפתח לאבצס (הצטברות מוגלה).

לצורך אבחנה עושים בדיקת אולטרסאונד בה ניתן לראות הצטברות של נוזלים. הטיפול הוא ע"י ניקוז האבצס. הניקוז מבוצע ע"י כירורג. אחרי הניקוז ההנקה מהשד שבו היה אבזס צריכה להימשך תוך בחירת תנוחה שבה אין מגע ישיר בין הפה של התינוק לפצע.

 

  1. זיהום בקנדידה– קנדידה מהווה חלק מהפלורה הנורמלית של רקמות ריריות. כתוצאה מסיבות שונות, שאחת מהן הינה טיפול אנטיביוטי בכלל ובדלקת בשד בפרט, עלולה להיות גדילה לא תקינה של קנדידה אצל האם.

דלקת בשד- איך מזהים?

דקלת בשד (המונח הרפואי הוא מסטיטיס) היא מצב חירום בהנקה. זיהוי מוקדם וטיפול נכון הכרחיים משתי סיבות:  ללא טיפול הולם הדלקת עלולה להוות מכשול להנקה ואף לגרום להפסקת הנקה מוקדמת. נוסף לכך דלקת, שאינה מטופלת בצורה נכונה, עלולה להתסבך. במילים אחרות- אל תזניחו!

מהי ההגדרה של דלקת בשד?  דלקת בשד מוגדרת כאיזור קשה, נפוח ואדום בשד, המלווה בחום גוף מעל 38.5 צלסיוס, צמרמורות, ותחושה כללית רעה דמויית שפעת. הרבה פעמים ישנו רצף: חלב שנשאר ללא תזוזה בשד לאחר ההנקות ובין ההנקות גורם להתפתחות של סתימה של צינרית חלב או לגודש, שגורמים להתפתחות של תסמיני דלקת ללא זיהום ובהמשך מתפתח זיהום ע"י חיידק. בגלל ההתפתחות ההדרגתית הזיהוי המוקדם הוא קריטי- אם את מרגישה מעין גוש או איזור כואב בשד יש להתחיל בהקדם את הטיפול השמרני, כפי שאפרט בהמשך.

דלקות בשד הן תופעה נפוצה. ממחקרים עולה ש 3%-20% מהנשים סובלות מהתופעה בתקופת ההנקה. ההבדל בין המחקרים נובע משוני בהגדרה של מסטיטיס ומשוני באורך תקופת המעקב.ישנם מחקרים שמציגים אחוזים גבוהים יותר, אך נמתחה עליהם ביקורת מבחינת השיטות הסטטיסטיות.

לגבי התזמון- רוב הדיווחים במחקרים מתרחשים בשניים עשר השבועות הראשונים של תקופת ההנקה, אך דלקת יכולה להתרחש בכל שלבי ההנקה.

מהם גורמי סיכון למסטיטיס?

הגורמים הבאים עלולים להוביל לירידה בפינוי החלב מהשד וכתוצאה מכך להמצאות של חלב בשד ללא תזוזה לדלקת:

  1. פצע בפטמה: פצע עלול לגרום להפחתה או המנעות מהנקה מהשד הפצוע עקב כאב, וכתוצאה מכך יירד הפינוי של החלב מהשד. אם הפצע מזוהם בחיידק, הסיכון להתפתחות דלקת זיהומית בשד עולה.
  2. פטריה בפטמה: זיהום פטרייתי מגדיל את הסיכון לדלקת עקב כך שהפטריה גורמת לפצעים בפטמות וכתוצאה מכך לכאב ופגיעה ביעילות ההנקות. מתי חושדים שמדובר בפטרייה? כאשר מדובר בכאב שורף או דוקר, שמתחיל אחרי ההנקה וממשיך בין ההנקות ועלול להקרין לכיוון בית החזה. הטיפול, המקובל לפטריה אצל האם הוא מריחה של משחה אנטיפטרייתית- לרוב משחות המכילות miconazole (לעיתים עם סטרואיד). יש מקרים, שבהם זיהום פטרייתי אצל האם קשור לפטריה בפה של התינוק או לתפרחת חיתולים. במקרים אלה חשוב לטפל גם בתינוק.
  3. האכלות לא תדירות או נסיון "למשוך" את הזמן בין ההנקות או להגביל את משך ההנקות- ירידה בתדירות הפינוי גורמת לכך שהחלב נשאר בשד ונוצר, שעלול להתפתח לדלקת.
  4. דילוג על האכלה– למשל תינוק שהיה מתעורר הרבה בלילה ופתאום ישן הרבה שעות רצופות.
  5. בעיות בחיבור התינוק לפטמה או יניקה לא יעילה שמובילה לפינוי לא יעיל של החלב מהשד.
  6. מחלה של האם או התינוק או קיום של מומים מולדים, המשפיעים על היניקה כגון חך שסוע, שפה שסועה וכו'.
  7. לשון קשורה- תינוקות, שאצלם המיתר המחבר את בלשון לרצפת הפה (frenulum) הינו קצר, עשוים לחוות קשיים בפינוי יעיל של חלב מהשד, מה שעלול להוביל הן לפצעים והן לדלקת בשד.
  8. ייצור יתר של חלב- אצל נשים עם oversupply של חלב, יישאר חלב בשד גם אחרי הנקה יעילה ועל כן עלולה להתפתח דלקת.
  9. גמילה מהירה ולא הדרגתית
  10. לחץ שמופעל על השד למשל עקב חזיה לוחצת, חגורת בטיחות וכו, שלוחצים על אחת מצינוריות החלב ופוגעים בזרימה חופשית של חלב במהלך ההנקה.
  11. צינורית חלב סתומה או פתח צינורית חלב שנסתם ע"י חלב או הצטברות חומר שומני בקצה הצינורית– הסתימה באה לידי ביטוי בהופעה של איזור אדום, חם ולעיתים כואב למגע. לעיתים מופיעה גם נקודה כואבת בגודל של כ 1מ"מ על הפטמה "bleb". הנקודה יכולה להיות שכבת עור דקה, שמכסה פתח של צינורית או הצטברות של חומר שומני. פתיחת הבלב ע"י מחט סטרילית או ע"י שפשוף בבד ספוג במים חמים יכולים לעזור. טיפולים שיעזרו לפתוח את הסתימה שנוצרה בצינורית כוללים פינוי תכוף (הנקה או שאיבה באופן תכוף מהרגיל), קומפרסים חמים לפני הנקות או שאיבות ועיסוי של האיזור הכואב לכיוון הפטמה.
  12. סטרס ועייפות
  13. מסטיטיס בעבר– חשוב לדעת שאישה שכבר סבלה מדלקת בשד הינה בסיכון מוגבר להתפתחות של דלקת נוספת.

 

נוסף לאבחנה ע"פ הסימפטומים ניתן להעזר בבדיקת מעבדה לצורך אבחנה. חלב אם אינו סטרילי.על הפטמה, על העור של השד ואף בצינורות חלב נמצאים חיידקים ולכן עצם הנוכחות של חיידקים בחלב אינה מצביעה בהכרח על מסטיטיס. צריכים להתקיים תנאים וגורמי סיכון מסוימים, כפי שתואר לעיל, על מנת שתתפתח דלקת.

ע"פ מסמך של ארגון הבריאות העולמי  מומלץ לשלוח דגימת חלב למעבדה במקרה שאין תגובה לטיפול אנטיביוטי תוך יומיים, במקרה של אלרגיה לטיפול אניביוטי,במקרה של דלקות חוזרות בשד, במקרה שמדובר בזיהום שנרכש בבית חולים ובמקרים, הדורשים אישפוז, או במקרים קשים ויוצאי דופן.

כשלא הכל הולך חלק

הנקה הינה לכאורה פעולה מאוד טבעית והמשך ישיר של הלידה. בטבע התינוק יוצא מהרחם מונח על האם ותוך שעה לערך יצליח לטפס לבד על בטן האם ולהתחבר לשד.

כיום כשם שפעולת הלידה אינה באמת טבעית לרב לא נוכל לצפות מההנקה להיות כזו.

הנקה כדרך הטבע

בעבר, בחיים השבטיים כל ילדה במהלך חייה ועד לבגרות ראתה עשרות נשים מניקות ועשרות תינוקות יונקים, הן ידעו איך איך זה נראה איך מחזיקים את התינוק, מה אמורים להרגיש, מה הציפיה בימים הראשונים לאחר הלידה, בעיקר ידעו שזו פעולה שגורה. במידה והאם היתה נתקלת באתגרים היתה לה מורה ותמיכה צמודה מבת משפחה קרובה, שכנה או חברה. במקרים בהם לא התאפשרה הנקה באופן זמני או באופן קבוע היו נשים שתפקדו כמייניקות שהיו לוקחות על עצמן את המשימה עד לכשירותה של האם.

הנקה בעידן המודרני

החיים בעידן המודרני מאוד מתעתעים,  אנחנו רחוקים מאוד מהחיים שיועדו לנו , צורת החיים השבטית שהיתה נהוגה בעבר הרחוק היתה רשת הבטחון הכי חשובה לאם הטריה, הנקה נתפסה כפעולה יומיומית כמשהו שבשגרה, אישה בהריון יולדת ומניקה את תינוקה עד שהוא נגמל מעצמו מתי שהוא בסביבות גיל שנתיים עד חמש.

כיום ישנן נשים שלא ראו תינוק יונק  בחייהן. אמן לא הניקה אותן ולא את בני המשפחה, הסביבה שכן מניקה עושה את זה מאחורי סינר הנקה ונמנעת מהנקה בפומבי והרפרנס של הנקה רחוק מהמקור ומהאינסטינקט שאמור להיות חלק  בלתי נפרד מהאמהות שלנו.

מבנה השד והנקה

מבנה השד מאוד שונה מאישה לאישה, אין מבנה שד שבהכרח נוח יותר או נוח םחות בפעולת ההנקה, יש תנוחות שיתפסו נוחות יותר למבנה שד מסוים. הפרמטר החשוב הוא כמות רקמת השד , כאשר ישנה מספיק רקמת שד צפויים פחות אתגרים . חוסר במידה מסויימת של רקמת שד בלוטית עלול להתבט באספקת חלב מוגבלת במהלך תקופת המינקות אך לרב ניתן להתגבר על האתגר באמצעות ליווי נכון והכוונה.

פטמות שטוחות או שקועות

פטמות שטוחות או שקועות אינן בהכרח מהוות אתגר בהנקה, ההתנה של התינוק והיכולת שלו להתחבר לשד תהיה תלויה במידה רבה במה שיוצג לו לאחר הלידה. אם התינוק לא יחשפ לתחושתיות שונה מלבד לפטמת האם בוא יצליח ברב המקרים להתחבר לפטמה שאינה בוטלת ועם פעולת המתציצה יעזור לה להזדק ולהפוך לבולטת יותר. במקרים שהפטמה ממש שקועה אך אינה הפוכה נוכל לעזור לה לפני ההנקה להזדקר ולהקל על התינוק.

שאיבה יכולה לעזור מאוד במקרים כאלו וכן ניתן להשתמש בעזרים שמייצרים וואקום על הפטמה ומתרגלים אותה בתנעתיות חדשה ויקלו בהוצאתה מהעטרה.

בלבול פטמות

הצגת בקבוק לתינוק לפני שההנקה מבוססת עלולה ליצור אצלו בלבול פטמות וחוסר רצון לינוק ישירות מהשד.

פטמת הבקבוק מאוד שונה מפטמת האם גם במידת השקיחות גם בטקסטורה וגם בגודל שלה ובאופן בוא היא מתמקמת בפה התינוק. כאשר התינוק מתרגל לקשיחות הזו ולרמת גירוי גבוה בחיך העליון שלו פטמת האם  הרכה החמה והקטנה בהשוואה לפטמת הבקבוק לא תוכל לספק לו את אותה התחושה. הדבר עלול לגרום לו לשכח שהפטמה של האם מתקשרת עם יניקה ולגרום לו לתסכול. מעבר לזה החלב זורם מהבקבוק בצורה מהירה ולרב ללא סנכרון עם פעולה היניקה עצמה

בהאכלה מבקבוק החלב זורם לפה התינוק לפני השוא מתחיל בפעולת היניקה שזה בניגוד מוחלט למה שקורה בשד

ביניקה מהשד התחנוק יונק כחצי דקה דקה ורק אז הרמה משתחרר החלב מהצינוריות ומגיע לפה התינוק. תינוק שמתרגל לבקבוק לא יסכים לינוק את היניקה המקדימה הזו ללא החלב שזורם לפיו בקלות ובעצם יגרום לינוק לחוסר שבייעות רצון מההנקה.

במקרה  של פטמות שטוחות או שקועות הסיכון בבלבול הוא פי כמה וכמה ועל כן נקפיד יתר על המידה לא לחשוף את התינוק לפטמה של בקבוק .

מבנה אנטומי של התינוק

פטמות עלולות להסדק או להפצע עקב חיבור לא מדוייק או עקב מבנה אנטומי של התינוק.

מנח ברחם- התינוק מתמקם ברחם לקראת סוף ההריון ולרב נדאר באותה תנוחה עד ללידה, המיקום ברחם ישפיע מאוד על הסימטריה בגופו הקטן  של התינוק לאחר הלידה. אם יש נטיה של הראש לצד אחג בעקבות המנח הדבר עלול לגרום לו למתח באיזורים שונים בגוף ולהקשות ביניקה .

מקרים נוספים שעלולים ליצור מתח בגוף הץינוק הן לידה חטופה , לידה עם שלה לטאנטי ארוך, לידה מכשירנית או ניתוח קיסרי.

במקרים כאלו מאוד מומלץ לקחת את התינוק לטיפול קרניו סקראל או אוסתיאופטיה אצל מטפל המתמחה בתינוקות וילדים.

לשון קשורה

לשון קשורה הינו מצב קליני בו הפרנולום שמתחת ללשון תפוס במידה מסויימת לבסיס הלשון ומגביל את התנועתיות שלה.  במידה והתנועתיות מוגבלת ופוגעת בהנקה ניתן ללכת להתיעצות עם רופא מומחה ויועצת הנקה ובמידת הצורך לבצע ניתוק של הפרנולום. יש מספר דרגות של לשון קשורה ולא כל מקרה מצריך התערבות כירורגית. יש מקרים בהם נראה לשון קשורה בדרגה גבוה ללא שום פגיעה בהנקה ומקרים בהן הלשון קשורה במידה מועטה ויש השפעה גדולה על יעילות ההנקה וכאבים אימהיים. כאשר הלשון קשורה עלול להתקשות בהחזקת הפטמה בעומק החיך ויאלץ אותו לינוק מקצה הפטמה , הדבר עלול לייצר פצעים וכאבים שיקשו על המשך הנקה.

פטמות סדוקות או פצועות

פצעים וכאבים בפטמות במהלך ההנקה הן הגורם מספר אחד להפסקת הנקה, ההנקה לא אמורה לכאוב , הפטמה לא אמורה להיות פצועה. אם את נתקלת באתגרים מהסוג הזה תדעי שזה לא חלק בלתי נפרד מההתחלה כפי שנהוג לחשוב.עם הכוונה נכונה ולפעמים שינוי מינורי בתנוחה או בהחזקה יכול לעשות שינוי מהותי ומהיר בחוויה. אל תתפתתי להשתמש בעזרים חיצוניים כמו פטמות סיליקון בעצת חברה כי לרב זה לא יפתור את הבעיה מהיסוד ויותרה מכך עלול ליצר אתגר נוסף.  מיום ליום יש יותר תמיכה זמינה בהנקה, בין אם זה בקהילה, טיפות חלב קופות חולים ,מרכזי אמהות, קבוצות מניקות, פורומים וקבוצות פייסבוק ויועצות הנקה פרטיות. תמצאי את המסגרת הנכונה והנוחה עבורך ואל תתביישי לבקש עזרה ותמיכה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Instagram
×