עודף חלב אם וטפטוף בזמן הנקה- איך ממקסמים את זה

עודף חלב וטפטוף חלב אם בזמן ההנקה נשמע כמו הדבר הכי טוב שנוכל לאחל לעצמנו. יש ברכה כזו שמברכים נשים לקראת לידה- "לידה קלה ושפע חלב". על פניו נשמעת כמו ברכה נעימה וחשובה. אז לידה קלה הלוואי על כולנו בנוגע לשפע חלב, לא תאמינו אבל יש נשים שכמויות החלב הגדולות שיש להן יכולות להפוך ממש למטרד.

אז אם אתן מאלה שמניקות מצד אחד ומצד שני השד מפטפף ללא הפסקה, כאלה שכל הנקה מדמיינות שעוד שני תינוקות יכולים לשבוע מכל מה שמתבזבז בטיפטוף מהצד השני ומחליפות רפידות בטירוף… יש מצב שיעודד אתכן לדעת שאתן לא לבד. נשים שלא חוו טיפטוף מעולם יחשבו שמדובר בצרות של עשירים אבל אם זה תופס אותך לא מוכנה זה יכול להיות מאוד לא נעים.

מסתבר שעודף חלב היא עניין שמעסיק לא מעט נשים ברחבי העולם, מה שהיה נהוג לעשות בעבר זה לשים חיתול טטרה שזה בזבוז חלב אטומי, או לחילופין להחזיק בקבוק ביד השניה מתחת לשד כדי שהחלב יטפטף לתוכו וכך אפשר להשתמש בו להאכלה במידת הצורך.

מסתבר משהו ממש גאון הגדיל ראש וייצר אביזר סופר יעיל ונח. זו מן כוסית עם פיה הדומה לחצוצרה של משאבה שנצמדת לשד בוואקום ובצורה חצי אקטיבית משחררת חלב מהשד. כלומר, זה שילוב של חלב מטפטף וחלב שמשתחרר מהשד גם כתגובה לגירוי וגם לוואקום שנוצר.

לא מעט נשים מספרות שזה שינה להן את החוויה ואפילו סוגר להן את הפינה של השאיבה ללא התעסקות מיותרת. במקום לייצר זמן יעודי לשאיבה הן מניקות מצד אחד ואוספות מהצד השני חלב טרי. הכוסית מגיעה עם מכסה יעודי ובתום ההנקה או לחילופין האיסוף ניתן פשוט לסגור עם המכסה, לשמור את החלב ולהשתמש בו במידת הצורך. כאשר מאחסנים חלב אם חשוב להקפיד על כללי טיפול ואחסון חלב אם שאוב.

אז פעם הבאה שמשהי מאחלת לכן "שפע חלב "תוודאו שמתנת הלידה ממנה כוללת את הכוסית ואם תרצו ללכת לקראתה פשוט לחצו כאן ויהיה לכן לינק לשליחה.

 

למה התינוק שלי לא שבע אחרי הנקה???

 

ככה מתחילים בערך רב הפוסטים בקבוצות הנקה השונות או לחילפין הודעות שמגיעות לי לוואטסאפ.

"אני לא מבינה מה לא בסדר, התינוק יונק יונק יונק יונק ולא שבע, אני רוה שיש חלב שד, יש לו חלב בפה, העליה במשקל תקינה אבל מרגיש לי שהוא פשוט לא שבע…"

אחרי שאני נותנת להן לסיים ולפרוק אני מדובבת ושואלת- ספרי לי רגע איך נראת הנקה, איך היא מתחילה, ומה קורה במהלכה.

לרב, התינוק יונק בצורה נינוחה ורגועה, אין כאבים או אתגרים בהנקה, לאחר זמן מה התינוק מסיים לינוק, בין עם ינק צד אחד או שניים, ונרדם.

האם מתמוגגת מאושר, התינוק שלי ינק ונרדם זה הזמן להניח אותו וללכת להתאוורר קצת, לשרותים, לנשנש משהו או סתם לחלץ עצמות שכן הימים הראשונים אחרי הלידה יכולים להיות מאוד אינטנסיבים. ואז… איך שהיא מניחה את התינוק ומתחילה תזוזה הוא במקרה הטוב ישן רבע שעה או שניה אחרי פוקח את העיניים ומחפש אותה. אוכל את הידיים, בוכה, מקטר ומביע חוסר שביעות רצון. אמא שרואה את התינוק שלה מכניס ידיים לפה ומוצץ אותם מיד תחשוב שהתינוק שלה מורעב, מת מת מת מרעב. רגע אבל עכשיו הוא ישב וינק כל כך יפה, כל כך בנחת זו היתה נראת כמו הנקה מושלמת. מה קרה???  כמה מתסכל זה יכול להיות, איך הוא כל כך רעב? אוי החלב שלי לא טוב? אולי כמות החלב שאני מייצרת לא מספקת אותו? אולי החלב שלי לא איכותי. אולי ליתר בטחון אתן לו בקבוק כדי שבטוח לא יהיה רעב??

או שאולי פשוט התינוק שלך סופר נורמלי..

תינוק זה בערך הדבר האחרון בעולם הזה שהוא נשאר מחויב לטבע כל עוד מאפשרים לו. ההתנהלות הצרכים והיכולות שלו הם רק האינסטינקטים שהוא נולד אתם. בהמשך תגיע גם הלמידה אבל כל התקופה הראשונית היא מערכת של סיפוק צרכים שנובעים מהאינסטינקטים.

כשהתינוק ברחם הוא מרגיש עטוף ומוגן, בכל רגע שהוא מגיש צורך הוא יכול לבלוע מי שפיר לספק את צרכיו ללא עזרה חיצונית ולהרדם בזכות התנועה הטבעית של האמא בה הרחם הופך למן ערסל נעים ומרדים.

כשהתינוק נולד הוא מצפה לפגוש באותם תנאים ללא כל שינוי. כשהוא רחוק מהתנועה, מרעש הדופק הפועם ומחום קבוע הוא עלול להרגיש לא מוגן ולא מטופל. הדרך הכי טובה עבורו להבטיח שמשהו ירים אותו זה לסמן שהוא רוצה לינוק, שום אמא לא תשאר אדישה למראה תינוק שנדמה כי הוא רעב. אחרת היו מנסים להמשיך ולהרדים אותו בעריסה או במיטה.

חשוב להבין שתינוק המבקש לינוק הוא אינו בהכרח רעב. היניקה ממלאת לא מעט פונקציות בתקופת הראשונית. היניקה מפעילה את כל השרירים הטבעתיים שמגבירים את פעילות מיצי המרה ומערכת העיכול. בזמן היניקה משתחררים אנדורפינים והורמונים נוספים המרגיעים ומרדימים את התינוק.

כאשר מעבירים תינוק ממקום חם למקום קר או ממקום עם דופק למיטה שמרגישה לו זרה לא נתפלא שמהר מאוד הוא יחזור לחפש אותנו.

נתתי לו בקבוק אחרי ההנקה והוא לגם אותו מהר ובשקיקה אותו… אולי באמת יש בעיה….

כפי שנכתב קודם, כאשר תינוק חסר שקט או חסר שביעות רצון הוא יבקש וירצה לינוק. גם אם הוא לא רעב היניקה והמציצה תרגיע אותו ותספק לו את הצורך המידי. כאשר תינוק יונק הוא יודע לשנות את אופן היניקה בהתאם לצורך האמיתי ויש לו אפשרות לייצר יניקה תזונתית ויניקה לא תזונתית רק לשם הרגעה או הרדמות. כאשר תינוק כזה שלא באמת רעב אבל עדיין מבקש לינוק יקבל בקבוק חלב הוא ימצוץ אותו בהנאה כי הוא צריך את הנחמה וההרגעה. בניגוד לשד ביניקה מבקבוק אין לו בחירה, הוא מוצץ והחלב נשפך לפיו. ציק צק הוא מחסל את הבקבוק ואנחנו נשארות פעורות פה ומבולבלות. כל כן זה לא מהווה שום אינדיקציה לרעב. חשוב לציין שהמקרה הנל רלוונטי רק כשאר אנחנו יודעים שהתינוק יונק בצורה יעילה, העליה במשקל תקינה ואין אתגרים מיוחדים בהנקה.

אז איך בכל זאת ניתן להעניק לו את כל מה שצריך וגם להתחיל ללכת לשרותים מדי פעם?

קודם כל חשוב להבין מדוע ההתנהגות הזו קוראת, עכשיו כשהבנו שהרי יש חוסר הלימה בין התינוק שהרגע סיים לינוק, ישן עלינו מעולף לבין אותו תינוק שעוד שניה יבכה מ"רעב" בעריסה והרי זה לא שברגע שאני שמה אותו בעריסהמופעל מנגנון ריקון קיבה והוא הופך למורעב..

כאשר נבין את ההגיון ומה התינוק מרגיש נוכל להשמש בכל מני עזרים כדי לצמצם את המקרים האלו.

אחת הדרכים הכי יעילות היא הנקה בשכיבה. ההנקה בשכיבה זה בהחלט אחד הדברים שיכולים לשנות את החיים בתקופת ההנקה. ההנקה בשכיבה מתבצעת בכמה תנוחות, המועדפת לטעמי הינה הנקה בשכיבה בתנוחה בה האמא שכובה על המיטה והתינוק שוכב גם הוא על המיטה עצמה במקביל לאמו. אם האם מניקה משד ימין היא תשכב על הצד הימני של פלג הגוף שלה. באופן הזה האמא יכולה להיות נינוחה בזמן ההנקה, גופה רפוי ללא מאמץ מיותר והבונוס המרכזי הוא שאם מקפידים להניק בסביבה בטוחה לאחר שהתינוק נרדם אפשר פשוט להשאיר אותו ללא תזוזה לאחר ההרדמות וזה יחסוך מאתנו את ההתמודדות עם הצורך להעביר אותו לאנשהוא לאחר ההנקה ולמנוע התעוררויות תכופות.

אם סדר היום שלך לא מאפשר הנקות תכופות במיטה או שלחילופין את לא מתחברת לתנוחה הזו ניתן גם להשאיר את התינוק עליך ליותר מכמה דקות ולחכות שהוא יכנס לשינה עמוקה, על מנת לוודא שזה קורה נסי להרים לו את אחת הידיים ולראות שאין התנגדות ושנשמטת בכבדות . כמו כן נסי ללמוד את השינוי הנשימתי שלו וככה להקל על הזיהוי במעבר לשינה עמוקה.

טריק נוסף הינו להשתמש בחיתול טטרה שהיה על גופך בזמן ההנקה ועל כן קיבל טמפרטורה נעימה. אפשר לנסות להניח אותו על הטטרה במקום על הסדין הקר ובכך להקל את המעבר ולצמצם סיכוי של התעוררות.

 

החודשים הראשונים לאחר הלידה מלווים בהמון שינויים. התינוק משנה ללא התראה מראש את זמני ההאכלה זמני השינה הצרכים שלו,חשוב להבין את זה ולהיות מוכנים לחיים דינאמיים ללא זמנים ברורים וקבועים.

אם בכל זאת את מרגישה שמהו לא עובד בצורה נכונה, או שיש לך ספקות חשוב לדבר עליהן ורצוי לעשות זאת עם אשת מקצוע מוסמכת. יש תמיכה רחבה בקהילה, מפגשי הנקה, קליניקות הנקה קהילתיות וקליניקות בתחנות טיפת חלב .

 

 

 

 

 

הנקה אחרי ניתוח קיסרי, איך תגיעו מוכנות?

נשים תמיד  יספרו לכם שלפני הלידה הן חוו לא מעט התעסקות סביב ההכנות. קראו ודנו בנושא של ביות מלא  ואפס הפרדה, עברו סדנת הכנה ללידה, התכוננו לבוא התינוק, שכרו דולה ובחרו את בית החולים התומך ביותר, דיברו דמיינו איך היא תהיה שלב אחרי שלב איך התינוק יוצא לזעורותיהן עם סיום החוויה המרגשת. האירוע החד פעמי והמרגש הזה עלול לפעמים ללא שליטתנו להסתיים בניתוח קיסרי שאליו כמעט ולא נהוג להתכונן, הרי מי מעלה על הדעת לסיים כזה אירוע מרגש בניתוח? חונכנו לשמור על אופטימיות ולראות תמיד את חצי הכוס המלאה. אף על פי שניתוחים קיסריים הם נפוצים למדיי בימינו אחד מתוך חמש לידות יסתיימו בניתוח כזה.

נשים רבות מעידות על כך שזו היתה עבורן הפתעה גמורה, הפתעה שתפסה אותן לא מוכנות.

כמה שיותר בקלות, יש דבר כזה?

כעת הלידה הסתיימה, התינוק בחוץ, הכל עבר בשלום ואת נמצאת במצב חדש ולא צפוי – את אחרי לידה, אבל גם אחרי ניתוח. השילוב הזה מביא עימו כמה אתגרים ייחודיים ליולדות בניתוח קיסרי. אז מה שונה תהליך ההחלמה שלך מההחלמה לאחר מלידה רגילה, מהם האתגרים הצפויים לך בתקופה הקרובה ומה יכול להיות לך לעזר על מנת שתצלחי את הימים האלו בצורה התומכת ביותר.

ניתוח קיסרי נחשב מבחינה רפואית לניתוח בטן יחסית גדול. המשמעות של זה היא שהחתך גדול יחסית (למשל בהשוואה לחתך שעושים בניתוח אפנדציט), ושמעורבות בניתוח כמה שכבות עומק בתוך הבטן (בין השאר, העור, השומן, הצפק והרחם כמובן). מטבע הדברים, לאחר פעולה כירורגית גדולה שכזו, תחווי כאבים וחוסר נוחות, בעיקר בימים הראשונים לאחר הניתוח. כאבים אלה יפחתו בהדרגה מיום ליום, ובעזרת משככי כאבים תוכלי לתפקד כאמא לתינוק החדש שלך.

תופעה נוספת שהיא מעיין תוצר לוואי של הכאב היא הקושי להפעיל את שרירי הבטן. פעולות כמו קימה משכיבה לישיבה, התכופפות, ואפילו השתעלות או צחוק – יהיו קשות וכואבות לביצוע בימים שלאחר הניתוח. מגבלה נוספת היא שלא תוכלי להרים דברים כבדים (מעל 3-4 ק"ג). לפיכך, תצטרכי עזרה למשל להרים את הילדים הגדולים שלך, להוציא את העגלה מהרכב ולעשות קניות בסופר. הנחיה זו נכונה למשך זמן של ששה עד שמונה השבועות של משכב לידה. במהלך תקופה זו, הרקמות שנחתכו בניתוח מתאחות לאט לאט, והרמה של משאות כבדים עלולה לגרום לנזק ורגרסיה בהחלמתן.

תופעות גופניות נוספות שאולי תיתקלי בהן יכולות להיות עלייה בחום הגוף וצמרמורות, אדמומיות או נפיחות באזור החתך והפרשה צהובה או דמית מהצלקת. תופעות אלו מצריכות בדיקת רופא על מנת לשלול התפתחות של זיהום בחתך הניתוחי. לעומת זאת תחושת גרד או כאב באזור החתך הן נורמליות ואם הכאב במגמת שיפור ואין תופעות נוספות – אז הכאב עצמו אינו סיבה לפנות לרופא. נטלי משככי כאבים בהתאם להוראות שקיבלת בבית החולים, תנוחי הרבה – והכאבים יחלפו לאט-לאט.

ומה ניתן לעשות כדי לזרז את תהליך ההחלמה?

בדרך כלל השילוב בין מנוחה טובה לבין תנועתיות הוא המפתח להחלמה טובה. בשעות שאת ערה ומרגישה טוב, קומי מידי פעם להליכה קצרה, אפילו בתוך הבית. ההליכה ממריצה את הדם ומזרזת את החלמת החתך. בנוסף, ההתהלכות מחזקת את שרירי הגוף ובמיוחד מאפשרת לשרירי הבטן לחזור לאט לפעילות. באופן הדרגתי, תוכלי גם לצאת להליכות מתונות מחוץ לבית. רצוי לצאת להליכה עם התינוק בעגלה ולא במנשא, כיוון שנשיאתו לפרק זמן ארוך עלולה לגרום נזק להחלמת החתך.

ומה קורה מבחינה רגשית?

אחרי ניתוח קיסרי, כמו גם אחרי כל לידה רגילה, יגיע כנראה שלב ה"בייבי בלוז". אלו הם כמה ימים של עצבות ומצבי רוח בלתי צפויים, בכי ורגשנות יתר. אצל נשים שילדו בניתוח קיסרי, פעמים רבות מתווספים לכל זה גורמים נוספים כמו ההתמודדות עם הכאבים, האכזבה מאופן הלידה, ההפרדה הארוכה מהתינוק לאחר הניתוח – וכל אלה עשויים לגרום לך לתחושות קשות של כישלון, פספוס, כעס ואפילו תחושת אבל (על אובדן החוויה שתכננת והחיבור הראשוני לתינוק ועוד).

נשים רבות מתארות את הקיסרי כחוויה טראומטית שנחרטה בגופן לתקופה ארוכה. ייתכן שאת כועסת על עצמך על החלטות מסוימות שלקחת סביב הלידה ואולי כעסך מכוון כלפי אנשי הצוות שליוו את הלידה. ייתכן שאת מרגישה שנלקחה ממך תחושת השליטה בלידה או שמנעו ממך להיות עם התינוק שלך בשעות הראשונות לחייו. נשים מתארות זאת לפעמים כתחושה של בדידות וגעגוע עמוק, ולאחר מכן מציינות שהן חשות שאיבדו דבר יקר שלא ניתן לפצות עליו. אם את נמנית על נשים אלה, את לא לבד. מומלץ מאוד לתת את הדעת על השאלה האם מצבך טוב בסך הכל ואת מתפקדת ומרגישה בריאה, או האם התחושות מציפות אותך, משתלטות, משפיעות על שגרת יומך. במקרה שאינך בטוחה, ניתן לפנות לטיפת חלב או לרופא שלך לאבחון ראשוני ולהפניה לטיפול המתאים.

הנקה אחרי ניתוח קיסרי

הדבר החשוב ביותר שכדאי לדעת הוא שאין  שום סיבה אמיתית לא להניק אחרי ניתוח קיסרי. להיפך, כשאר האם מניקה הגוף מאוזן יותר וההורמונים המשתחררים בהנקה עוזרים ומזרזים את ההחלמה. יחד עם זאת, ההנקה עלולה בהתחלה להיות מאתגרת מעט כיוון שהכאבים בצלקת עשויים לגרום לקושי במציאת תנוחת הנקה נוחה, חשוב להצליח למצוא תנוחה נוחה שבה התינוק לא ילחץ על הבטן ותאפשר הנקה נוחה ללא מאמץ מיותר של הגוף. כמו כן, בספרות וברשת ישנו מידע הקושר ניתוח קיסרי לעיכוב ביצור החלב. אז נכון, כאשר הלידה אינה טבעית לגוף יכול לקת קצת זמן להפנים שהתרחשה לידה ועלול להיות עיכוב בפעילות של המערך ההורמונאלי שאחראי על יצור החלב, אך בפועל לא פוגשים הרבבה מקרים של עיכוב ביצור חלב מסיבות אלו ועל כן אין סיבה להמנע מההנקה בגלל חשש שכזה.

חשוב לדעת כי בימים הראשונים התינוק יקבל מהשד שלך קולוסטרום, ועדיין לא חלב "אמיתי". הקולוסטרום אמור להספיק לתינוק, כך שאין מה להילחץ גם אם אינך מרגישה שיוני בשד או אם אינך מבחינה בחלב הלבנבן שאת מצפה לו. הניקי כמה שיותר ושימי לב שהתינוק ממלא את החיתולים,  לאחר שהקולוסטרום הופך לחלב נרצה לראות ב 24  מינימום 8 הנקות, מינימום 4 חיתולים עם פיפי ו 3 עם קקי. בין ההנקות ניתן גם לסחוט חלב באופן ידני מהשד. היתרון של סחיטה הוא שהיא  מעודדת את ייצור החלב.

בכדי להתגבר על הקושי בהנקה בימים הראשונים, מומלץ להיעזר במדריכת/יועצת הנקה. ניתן אפילו להיפגש עם היועצת טרם הניתוח ולקבל הדרכת הנקה מראש. נשים שלוקחות חלק במפגשי הכנה להנקה מעידות שהן הגיעו לתהליך עם בטחון וידע שעזר להם להתמודד ברגעים הקריטיים. בנוסף, מומלץ לדאוג למלווה צמודה שתהיה איתך בבית החולים בכל שעות היממה, כולל בלילה, כדי שתוכלי להיות בביות מלא. הקרבה אל התינוק תומכת מאוד בהנקה ומאפשרת תקשורת טובה עם התינוק ומענה מיידי לצרכים שלו. המלווה יכולה להיות כל מי שירגיש לך נכון עבורך כשאת צריכה תמיכה. קרובת משפחה, חברה או דולה לניתוח קיסרי.

מה למדתי מ"סרבנית" הבקבוק שלי

אין אדם אחד ששמע שאני מניקה את תמרה בתי הבכורה, שלא היה לא מה להגיד. חלק שיבחו, חלק החמיצו פנים, אחרים חוו את דעתם אם מתאים לי להניק או לא  ורבים התעניינו אם אני רק מניקה או נותנת כבר בקבוק. ואני, בביטחון ששמור רק לאמהות לילד ראשון שבטוחות שהכל כמו בספר עניתי: מחכים לביסוס ההנקה ואז ניתן בקבוק.
אבל ההנקה התבססה יפה והיתה נוחה לכולם ולא ניסינו בקבוק. לא באמת. פה ושם הצענו לה לנסות , אבל למראה ההתנגדות הקטנה ביותר, ויתרנו והמשכנו הלאה. שלושה שבועות לפני שחזרתי לעבודה, נתקפתי בחרדה אמיתית. תמרה לא הראתה סימנים שהיא  מחבבת את הבקבוק (או מוצץ, אבל את זה בחרתי לשחרר בסימן: בחרי את הקרבות שלך) וכל פעם שהיה ברדיוס של מטר סביבה, דאגה להראות חוסר שביעות רצון מהעובדה ששוב הדבר המוזר עם הפיטמה הסילקונית מתקרב אליה. ככל שנקפו הימים  דמיינתי כבר איך אני משאירה תינוקת מתה מרעב בבית, צורחת ואומללה. מכאן ועד לדמיין את יצחק קדמן בדלת, הדרך היתה קצרה.
תנו לי לעשות ספוילר. הכל בסדר. תמרה אוכלת מבקבוק חלב שאוב, היא שמחה ושבעה ומאושרת גם כשאני לא בסביבה.
במסגרת חיפושי אחר פתרון התייעצתי עם הרבה גורמים. יועצת הנקה, יועצת התפתחותית, חכמת ההמון וכל מי שהיה נראה לי בעל נסיון.  המסקנה שעלתה מרובם היא אחת: תמרה צריכה ללמוד. אני מביאה לה כלי שאין לה שום דרך להבין מה הוא ומצפה ממנה לאכול ממנו בלי לשאול שאלות, בלי להתרגל ובלי לתרגל. וזה לא עובד ככה. היא חכמה ולא עושה דברים בלי להבין אותם עד הסוף.
אז יחד התרגלנו לבקבוק. תמרה, אבא של תמרה ואני, אמא שלה. והתמדנו. כי בעיני זה הסוד. לא להתייאש ולתת להם ללמוד בקצב שלהם מתוך שמחה ולא מתוך יאוש.
קודם כל שינינו גישה. להפסיק עם הלחץ. הכל יהיה בסדר. הפסקנו להגיש לה את הבקבוק בפנים חרדות. נתנו לה אותו כשהיתה שבעה או כמעט שבעה, בחיוך ובצחוק כחלק משגרת היום ולא כאיזה טקס מאיים. ברגע שהיא הביעה חוסר נוחות לקחנו אותו חזרה. אף אחד לא רוצה ללמוד מתוך בכי. כדי להפחית את הלחץ שווה להתחיל לנסות באמת כשההנקה מתבססת ולא לדחות את זה לרגע האחרון.
שמנו לה צעצוע מרעיש בפנים ושיחקנו איתה. הכנסו לפה והוצאנו. כל פעם בזמן אחר ביום.
עוד כלל חשוב זה גמישות: בהתחלה נורא רציתי להעקש על הבקבוק שלי היה הכי נראה. כי קראתי עליו ביקורות, קניתי אותו וחשבתי שהוא הטוב ביותר. תמרה היא אדם עם העדפות. אז שיחררתי וקניתי לה כמה סוגים וכל פעם ניסיתי בקבוק אחר ופיטמה אחרת. הגענו עד לבקבוק שנותנים בבית החולים. היא באמת בסוף רצתה בקבוק אחר ממה שתכננתי.
גם הטמפרטורה זה עניין של העדפה. הוצאנו ישר מהמקרר, שאבתי טרי טרי, חיממתי ברמת: הפוך גדול רותח של בתי קפה. בסוף היא התאהבה בטמפרטורה חמה. וואלה, צודקת. גם לי זה נשמע יותר טעים ככה.
אני אוהבת לאכול כשהרגל שלי מקופלת מתחת לכיסא. ואם לי יש העדפה, למה שלתינוקת שלי לא תהיה? שמנו אותה בכל תנוחה אפשרית. שוכבת, בטרמפולינה, בחיק. בהתחלה היא אכלה רק בשכיבה. עכשיו גם אם אני אעמיד אותה על הראש היא תיקח בשמחה. אבל אחרי שהאכלה בבקבוק מתבססת, חשוב חשוב להאכיל בצורה תומכת הנקה.
בניגוד לרוב העצות שקראתי ברשת, שאמרו שלאמא אסור להיות בסביבה, דווקא לראשונה היא לקחה בקבוק ממני. אבל זו עצה שחוזרת על עצמה הרבה: שמישהו אחר יתן.
התחלנו בקטן: לא ישר בקבוק מלא, מאיים ונראה לא מציאותי לנו ולה. בהתחלה 30 מל, אחר כך 60 מל ולאט לאט הגענו.
 הסחות דעת עבדו אצלנו טוב. הרעשנו ברעשן, הושבנו אותה מול עץ שהעלים שלו זזים ברוח. כך לא הפכנו את הבקבוק לעיקר והכנסנו אותו כבדרך אגב.
כדי לעזור לה ללמוד מה זה הכלי הזה בכלל ומה היא אמורה לעשות איתו חיברתי אותו לריח שלי. שמתי את הפטמה בחזיה עטפתי את הבקבוק בחיתול בד או חולצה שלבשתי.
ואם הכל לא הולך, אפשר להתחיל עם מזרק או כפית. אם גדולים מספיק אפשר ללמד לשתות מכוס ולעקוף את הבקבוק. לפעמים גם ירידת הלחץ מאפשרת לאכול מבקבוק בצורה רגועה יותר.
התינוקות שלכם חכמים ונבונים. יודעים מה טוב בשבילם לפעמים יותר מאיתנו. קחו את האתגר הזה כחווית למידה, לא כ״אני לא מאמינה, התינוק/ת סרבנ/ית בקבוקים״. הם לא סרבנים, הם פשוט צריכים ללמוד.

הנקה, אחת "התרופות" נגד דיכאון אחרי לידה

תקופת ההנקה היא הזדמנות מצוינת ליצור קשר קרוב ואוהב עם התינוק, שיכולה לעזור במקרים של דיכאון לאחר-לידה, להעלות את תפיסת המסוגלות של האם ולגרום לתינוק להרגיש אהוב ובטוח. אז איך זה קורה?

הפחתה באפשרות לחוש דיכאון לאחר לידה

לידה נחשבת כתקופה אמביוולנטית מבחינת התחושות בה. מצד אחד, כניסתו של חבר חדש למשפחה מהווה התרגשות ושמחה רבה, אך מצד שני, בשל הדרישות, התחושות החדשות, שעות השינה הנמוכות והשינוי בזהותה ובחייה של האישה, מהווה תקופה זו עבור נשים רבות גורם לחץ אשר עלול ליצור תחושות של חרדה, לחץ-נפשי ואף לדיכאון. בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים מתמקדים ביכולת להפחית מצוקות אלו ולהעלות תחושות חיוביות אצל נשים לאחר לידה. אחד האלמנטים שנמצאו כמרגיעים במצוקות אלו היא ההצלחה בהנקה. אצל אמהות רבות, הידיעה כי הן מצליחות להזין בצורה טובה את התינוק שלהן ובכך להשפיע על גדילתו ובריאותו, מעלה את תחושת ההצלחה שלהן כאמהות, דבר שעשוי להפחית את רמות הדיכאון שלאחר הלידה. בנוסף, המגע בין האם לתינוק מעלה את תחושת הקרבה, מאזן הורמונלית את האם ומחזק את החיבור והאהבה לתינוק ובכך משפר גם כן את תחושותיה של האם. ככל שיהיה מגע רב יותר, כאשר ההנקה היא הזדמנות מצוינת לכך, כך הסיכוי שתחושותיה של האם ישתפרו יותר. יחד-עם-זאת חשוב לשים לב שמצב הפוך של אי הצלחה בהנקה יכול דווקא לגרום למצוקה אצל האם, ולכן במצב כזה, במידה והאם מעוניינת בהמשך הנקה, רצוי להיעזר ביועצת הנקה טובה, אשר תדריך את האם ותסייע לה להצליח להניק בצורה טובה ולאורך זמן. כמו-כן בכל מצב של דיכאון לאחר לידה, חשוב מאוד להתייעץ עם הרופא המטפל ולהיות במעקב, שכן ללא קשר להנקה, רמות הדיכאון עלולות להחמיר ולסכן את האם והתינוק.

תפיסת המסוגלות של האם

מהרגע שאישה הופכת לאם, נוספים לה תפקידים רבים כחלק מאחריותה החדשה. כל הצלחה בתפקיד כזה משפרת את הדרך בה היא תופסת את עצמה כאם. אצל נשים המעוניינות להניק, הצלחה בהנקה עשויה לשפר משמעותית את תפיסת המסוגלות האימהית שלהן. הידיעה של האם כי היא זו שמייצרת את האוכל, אחראית על איכותו ומזינה את ילדה בצורה שנחשבת בעיניה הטבעית והטובה ביותר, יוצרת אצלה תחושת סיפוק והצלחה שלרוב גורמות לה להרגיש טוב יותר בתפקודה כאמא. פעמים רבות אני פוגשת אמהות שמגיעות אליי לקליניקה עם בקשה לסיוע לאחר שהתפתחה אצלן תחושת כישלון בתפקידים שונים באמהות, כדוגמת היכולת לגרום לילדן לישון, להרגיע את תינוקן או לעזור לו להתפתח מבחינה רגשית וקוגניטיבית בצורה הטובה ביותר. כאשר אמהות אלו מניקות, לצד התחושות הקשות אני שומעת גם פעמים רבות מאוד את ההנקה כגורם משכך, שגורם להן בכל זאת להרגיש שהן מצליחות בחלק מתפקידן כאמהות. אני אישית לא קוראת לאי הצלחה בתחומים שונים כישלון, אלא מתייחסת להכל כלמידה – אנחנו אומנם נולדות כאמהות ברגע שהתינוק הבכור שלנו נולד, אך יש לנו חיים שלמים ללמוד ולהתפתח בדרך שאנו שואפות להיות כאמהות.

לגרום לתינוק להרגיש אהוב ובטוח

אחד האלמנטים הרגשיים החשובים בבניית הביטחון והאושר של ילדינו, היא הבנתם שאנחנו אוהבים אותם, שמחים על קיומם ושיש להם מקום בטוח ועוטף אצלנו ההורים. בזמן ההנקה ישנה הזדמנות נהדרת ליצירת קשר אוהב ומחזק, שכולל יצירת קשר עין חמה, תוך חיוך באמצעותו אנחנו משדרים לתינוק שלנו שהוא אהוב ורצוי. לפני שנתיים ערכתי סקר קצר בין אימהות ושאלתי שתי שאלות: מה הן עושות בזמן הנקה ואיזה איבר בפנים שלהן לדעתן התינוק רואה הכי הרבה בזמן ההנקה. התשובות היו מגוונות, אך רובן ענו שהן צופות בסדרות אהובות, מנצלות את הזמן לחזור לשיחות או להודעות ולסידורים באמצעות המחשב או הסלולארי. שני האיברים שאמהות כתבו היו העיניים והסנטר. אני אוהבת אמהות ומגיעה מתוך מקום מאוד מכבד לאתגרים בתפקידנו כאמהות, אני יודעת שליכולת שלנו לעשות דברים במקביל יש מקום חשוב ביכולת שלנו לבצע את התפקיד הזה בצורה טובה ויעילה יותר. יחד עם זאת, יש דברים שלדעתי הערך בהתמקדות רק בהם הוא גבוה יותר מהערך לעשות בהם דברים במקביל. הנקה היא אחד מהם, שכן היא מאפשרת לאם ולתינוק להיות לרוב לבד ולחזק את הקשר בניהם. חייכו הרבה לתינוק שלכן, נסו לא לעסוק בדברים אחרים ולהשקיע את הזמן בלהביט בו, ללטף אותו, לחקור כל פסיק בו וליהנות ממנו. קשר העין מחזק את הקשר בניכם וככל שתחייכו אליו יותר, חיוך אוהב ועוטף, כך התינוק יחייך אליכן ואל עצמו בחזרה, ירגיש בטוח ואהוב יותר. התחושות האלו חשובות לו לבניית הביטחון והאושר שלו.

כל אמא רוצה להיות מאושרת ולגרום לתינוק שלה להיות מאושר, לא לכולן יש עדיין את כל הכלים לעשות זאת. אל תשכחו שהורות היא למידה אינסופית ולכן היו סלחניות כלפי עצמכן, שבחו את עצמכן על הדברים שאתן כן מצליחות בהם ופנו לקבלת כלים בכל תחום בו אתן מרגישות צורך.

טיפים להנקה נכונה

כיצד למצוא תנוחת הנקה נוחה

לפני הכל הדבר הכי חשוב זה שיהיה לך נח! לאמהות יש נטיה לחשוב שלא נורא אם קצת לא נוח ואם כואב או לא נעים העיקר שהתינוק יונק.

אין סיבה להניק בחוסר נוחות, נוחות זו לא מילה גסה, לתחושות שלך בהנקה יש השפעה על חוווית ההנקה הכללית. הנקה היא פעולה סמביוטית בה שני הצדדים אמורים  להיות מרוויחים ממנה.

יש מגוון רחב של תנוחות הנקה, חשוב שתמצאי את התנוחה הנכונה עבורך ועבור התינוק שלך.

חשוב שהגוף יהיה רפוי ושהחזקת התינוק לא תהיה כרוכה במאמץ מתמשך מבחינתך.

הקפידי להרפות את חגורת הכתפיים על מנת להימנע מעומס מיותר באיזור שעלול ליצור כאבים מתמשכים, הקפידי לא ליצר עומס על שורש כף היד , העבירי את משקל הכובד מפלג הגוף העליון לפלג הגוף התחתון, השתמשי ברגליים כתמיכה לזרועות או בעזרים שונים כגון כרית הנקה או סתם כרית רגילה שיש בכל בית.

 

תנוחת הנקה קלאסית

לאחר שמצאת את התנוחה הנכונה לך, נרצה להעניק לתינוק את התחושה הכי יציבה, קרובה ונטולת מאמץ מיותר מבחינתו.

את התינוק נערסל ביד הקרובה לשד ממנו הוא ינק. את ראשו תניחי בחלק הפנימי של המרפק שלך, וכף היד מונחת על גבו התחתון או על הטוסיק שלו.

התינוק יהיה מונח עליך כאשר הבטן שלו צמודה לבטן שלך, כמה שיותר קרוב אליך, יש לאמהות נטיה להרחיק את התינוק מהשד לאחר החיבור מחשש שיתקשה בנשימה בעקבות הקרבה לשד, מהלך זה עלול לגרום לתינוק להחליק לקצה הפטמה ולפצוע אותה ולהוריד מיעילות ההנקה.

 

הנקה יעילה

הנקה יעילה תהיה מושפעת ממספר גורמים. כמות החלב של האם, טיב החיבור של פה התינוק לשד ויכולת היניקה של התינוק.

חשוב לציין, כי כאשר יש כאבים במהלך ההנקה הדבר מעיד על כך שמשהו בחיבור לא נכון ולא מספיק מדויק. מעבר לכאבים אפשריים בפטמה, סכנת פציעה וחוסר נעימות לאם המניקה ישנו גם הצד של התינוק. חיבור לא מדוייק עלול לגרום לו לינוק בחוסר נוחות והפעלת מאמץ מיותר, אלו עלולים לגרום לתינוק לינוק הרבה זמן, לבזבז הרבה אנרגיות ועל אף זאת לא להעביר מספיק חלב. החלב לא יוצא מקצה הפטמה, תינוק שמחובר רק על קצה הפטמה מאוד יתקשה להעביר כמות חלב מספקת. חליבת השד ושחרור חלב בצורה יעילה תתבצע כאשר הלשון חובקת את הפטמה והעטרה  ונעה בצורה פרליסטטית בעומק השד, מעבר לפטמה. אם הלשון לא תגיע לעטרה הפעולה לא תהיה מושלמת.

 

חיבור התינוק לשד

לפני החיבור נקפיד שהפטמה תהיה מול אף התינוק ולא מול פה התינוק כפי שנהוג לחשוב. מבחינה אנטומית התינוק אמור להרגיש את הפטמה נוגעת בשפה העליונה שלו, האינסטינקט שלו יהיה להרים את הראש ואז פיו יגיע לגובה הפטמה. בנקודת מוצא זו הפטמה תחליק מלמעלה ישר לחיך העליון של התינוק, בו הפטמה תשאר מוגנת במהלך כל ההנקה ונמנע מחיכוך ופציעה.

היחס בין הפטמה לבין פה התינוק ישמר בכל תנוחה שנבחר. כפי שאנחנו מרימים את הראש כדי לשתות מכוס או בקבוק והמשקה מחליק בגרון מלמעלה, כך התינוק צריך להרים את ראשו לפני המפגש עם הפטמה.

לפני החיבור  נחכה שהתינוק יפתח את פיו ויחפש את הפטמה. ניתן לצבוט מעט את הפטמה וליצר מן "סנביץ" כאשר האצבעות מקבילות לשפתי התינוק ובכך לעזור לתינוק להתחבר עמוק יותר ולהכניס יותר ריקמת שד לפיו. ככל שהחיבור יהיה עמוק יותר כך הפטמה תהיה מוגנת יותר בחיך העליון בזמן פעולת היניקה.

כאשר התינוק ממוקם נכון לא נצטרך לעשות הרבה פעולות אקטיביות על מנת "לחבר" אותו לשד ויהיה לו יותר קל להתחבר לבד בצורה נכונה ויעילה.

Instagram
×