מה הקשר בין אפס הפרדה להנקה?

 

כבר שמעתן בוודאי את המונח אפס הפרדה שמדברים עליו עכשיו כל הזמן בפייסבוק. נו, הקטע הזה שלא נפרדים מהתינוק בכלל, שנשארים איתו שעתיים עור לעור בחדר הלידה, ומלווים אותו לכל אורך תהליך הקבלה שלו בתינוקייה, בכל בדיקות הרופאים וההליכים הרפואיים השונים, ובעצם לא עוזבים אותו לבד לרגע עד לשחרור מבית החולים.

באחד מסיורי הלידה באחד מבתי החולים שהתחילו לאפשר אפס הפרדה כחלק מהשירות ליולדות, המיילדת שערכה את הסיור אמרה להורים שאם האמא לא מתכננת להניק, אז היא בעצם לא צריכה לעשות אפס הפרדה. פרט לכך שהמשפט הזה הותיר הורים רבים באותו סיור ובפייס בהלם מוחלט, עלתה הסוגיה והשאלה – מה הקשר בעצם בין אפס הפרדה להנקה, הוא קיים בכלל?

התשובה פשוטה, אפס הפרדה חשוב לאם ולתינוק, בין אם הוא יונק ובין אם לא. מגע העור לעור חשוב לתינוק באותה מידה בשני המצבים, הבונדינג חשוב לאם ולתינוק באותה מידה בשני המצבים, כמו גם התמיכה והניחום בכל התהליכים המכאיבים של תחילת חייו, כך שעל פניו אין קשר ביניהם.

ובכל זאת, חשוב לדעת למי שכן מתכננת להניק, שאפס הפרדה מסייע להתחלה מהירה יותר של הנקה יעילה ונכונה.
איך אני יודעת? קודם כל חקרו את זה המון פעמים, במחקרים שונים מסוגים שונים, ובכל פעם ההשפעה החיובית שיש לעור לעור ואפס הפרדה על הנקה הוכחה, ואף נמצא כי היא משפיעה חודשים רבים  לאחר הלידה. שנית, אני מקבלת כל הזמן עדויות על נשים שהופרדו בעבר מתינוקם, וכעת הצליחו ליישם אפס הפרדה, והן מתארות את ההבדל שהן מרגישות –  כמה התינוק היה הרבה יותר רגוע ושלוו, וההנקה הלכה הרבה יותר בקלות. הן מציינות כי להרגשתן ההבדל הוא בגלל שהתינוק היה איתן, ולא בגלל הניסיון שצברו. ואחרון חביב, תינוקות שנשארים על אמא שלהם עור לעור שעתיים, זוכים הרבה פעמים לזחול אל השד עוד בחדר הלידה, כשכל האינסטינקטים של היניקה עדיין חדים, ולהיצמד לשד עצמאית בצורה יעילה ונכונה. הדבר הכה טבעי ומולד הזה מסייע לכך שגם ההנקות הבאות יהיו יעילות וטובות באותה מידה.

זה גם הגיוני, הרי תינוקות שנמצאים באפס הפרדה מקבלים הרבה יותר הזדמנויות להתנסות בהנקה מאשר תינוקות שהועברו לתינוקייה ושוהים בה, לבד, במשך שעות. תינוקות באפס הפרדה זוכים לתגובה מהירה יותר לסימני הרעב הראשוניים שלהם – אתן וודאי מכירות את הסימנים הללו – התנועעות בחוסר נוחות, קולות של מציצה, מציצת האצבעות… תינוק שנמצא כל הזמן ליד אמו יגיע לשד כבר בשלב שבו הוא מאותת עם סימנים אלו על רעב, כך שהוא יגיע רגוע, ומוכן למספר ניסיונות היצמדות והתנסות בתנוחות שונות. לעומת זאת, תינוק שהראה סימנים אלו בתינוקייה, אך בפועל הגיע לשד רק מאוחר יותר, לאחר שבכה, לעיתים יהיה חסר סובלנות ורעב כך שיתקשה להיצמד נכון, האם עשויה להיפצע ועלולים להיווצר קשיים בהנקה.

צריך גם לזכור את התינוקות הישנוניים, אלה שמכיוון שהם שוהים לבד בתינוקייה, בוכים ולא נענים בהרמה, הרגעה או הנקה ונרדמים,  (מחקרים מצאו שהתינוקות האלה ישנים אך עדיין נמצאים במתח בדיוק כמו שהיו קודם, כשבכו). בכל פעם שאני פוגשת בתינוק כזה, אני רואה מחדש כמה לא פשוט להעיר אותו להנקה, למרות שהוא בהחלט נראה רעב (האגרופים שלו קפוצים, המצח שלו מכווץ). לא תמיד האמא של התינוק הזה תפגוש יועצת הנקה שתדריך אותה לעשות עם תינוקה עור לעור, ואם זה לא מעיר אותו, לסחוט כמה כפיות חלב ולאט ובעדינות לטפטף אותן לתוך פיו. רוב האמהות פשוט ימתינו שהתינוק שלהן יתעורר מעצמו לינוק, וכאשר הוא לא יעשה זאת במשך שעות (לעיתים יממה שלמה), הן יחשבו שהוא פשוט לא רעב (ויש גם תינוקות כאלו, כך שזה בהחלט מבלבל). אפס הפרדה מונע את המצב הזה.

שתי נקודות נוספות שבהן אפס הפרדה תורם לתהליך ההנקה – בצמצום הקושי סביב הלילה השני והגודש של היום השלישי. הלילה השני, נקרא גם "לילה לבן" כי בו הרבה תינוקות מבקשים לינוק כל הזמן (המטרה היא לסנכרן בין ייצור החלב לצורך של התינוק). כאשר אם נמצאת באפס הפרדה עם תינוקה, היא לא מבזבזת זמן ואנרגיה על טיולים לתינוקיה ונותנת מענה מדויק לצרכיו ושניהם פחות מתוסכלים. בהמשך לכך, תינוק שיהיה ליד אמא שלו כל הזמן, מן הסתם יינק לפי דרישה ולא לפי ההוראות והתנאים של התינוקייה, וכך, על ידי  פינוי יעיל ותכוף של החלב מן השד, ברוב המקרים יימנע הגודש הידוע של היום השלישי.
לסיכום, לאפס הפרדה יש השפעה חיובית גדולה מאוד על ההנקה, אך חשוב לי מאוד להדגיש שזהו לא פתרון קסם לכל הבעיות שעלולות לצוץ בהנקה, אם לתינוק או לאם בעיות פיזיולוגיות או אחרות שהופכות את ההנקה לאתגר, אפס הפרדה לא תמיד יסייע, במקרים כאלו האם תצטרך סיוע צמוד ויעיל, שלא תמיד קיים בבתי החולים, וכדאי לה מאוד להזמין ייעוץ חיצוני כמה שיותר מהר, עוד בעודה בבית החולים.

אז שתהיה לכולן לידה קלה, אפס הפרדה והנקה נטולת כאבים וקשיים.

אליענה עובדיה, מייסדת ארגון אפס הפרדה ומדריכת הנקה מוסמכת. נשואה לדורון ואמא ליונתן, שחר, אריאל ותמר, כולם ינקו. בעלת ניסיון רב בליווי נשים ללידה באפס הפרדה, בסיוע בבחירת בית חולים מתאים עבורן ובייעוץ הנקה ותמיכה לאחר הלידה. , 0528544294 , צילם: אורי גלילי
https://www.facebook.com/zero.separation.il/
https://zero-separation.co.il/
http://www.eliana-baby.co.il/

אישה, אימא ומה שביניהן

 

"ילדת? איזה כיף! מזל טוב"

"את בטח מאושרת!"

"איזה מתוק… איך רואים שאת מאוהבת ביצור הקטן הזה"

"להיות אימא זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך"

"עכשיו את מבינה את השמחה שכולם מדברים עליה"

משפטים כאלו ואחרים נאמרים בתקופה הראשונה שלאחר הלידה.
לכולם מאוד ברור שאימהות היא דבר משמח. יש ציפיה מהיולדת להיות מאושרת, שמחה, להיקשר לתינוק שלה, לרצות להחזיק אותו כל היום, להניק אותו לפי דרישה ולשהות במחיצתו ללא הפסקה.
לרוב האידיליה הזו מתקיימת במלואה, אך עם זאת ישנם גם מקרים שבהם היולדת לא מרגישה את הקליק הזה של "אהבה ממבט ראשון" כלפי התינוק שלה, ולוקח לה זמן להתחבר אליו.

על מקרים אלו נוטים לא לדבר, מטאטאים אותם מתחת לשטיח. זה סוג של טאבו.
ובדיוק על המקרים האלו אני רוצה לדבר!

חשוב לי לומר לך שכל תחושה שיש לך, כל רגש שאת מרגישה כלפי עצמך, כלפי התינוק שלך וגם כלפי בן הזוג הם נורמלים ולגיטימים.

כל חייך השתנו בין רגע. עברת חוויה מטלטלת – הלידה. ההורמונים הגועשים, ההנקה שלפעמים יכולה להיות מאתגרת, התחושה הזו שהיצור הקטן הזה שכרגע ילדת תלוי בך בכל צורך שהוא והגעגוע לחיים שלפני. זה מאוד טבעי שאת נמצאת באיזושהי סערת רגשות. אפשרי לעצמך להרגיש ולחוות את התחושות האלו מבלי לשפוט את עצמך.

בקשת עזרה ממוקדת וספציפית יכולה לשפר את ההרגשה הכללית ולתרום בפועל להתנהלות היומיומית.
בעבר החיים התנהלו בקהילה שבטית. אישה אחרי לידה קיבלה תמיכה מעשית מנשות השבט. הן לקחו חלק בהתנהלות היומיומית ועזרו ליולדת בעיכול המציאות החדשה וגם העבירו לה את הידע הדרוש לה על מנת לטפל בתינוק שלה. נשים היו רואות נשים אחרות מניקות מהילדות ועד לבגרות והכל התנהל במין סדר והיגיון טבעיים שסיפקו המון ביטחון. גם בעבר הלא רחוק, נהגו נשים לגור אצל האימהות שלהן בתקופה הראשונית לאחר השחרור מבית החולים וקיבלו עוד אפשרות למנוחה ועזרה ממשית עם הרך הנולד. היום, זה כבר בקושי  קורה. הסבתות של היום הן נשים עובדות ועסוקות. אין לנו את הפריבילגיה לקבל את אותה מעטפת תמיכה וגם אם זה קורה אז מדובר בתקופה מאוד מוגבלת. בעקבות השינויים בצורת החיים נוצר צורך אמיתי בעזרה חיצונית ויחד עם הצורך הזה קמו פרוייקטים קהילתיים מבורכים לתמיכה בנשים אחרי לידה כגון קבוצות פייסבוק, קהילות וירטואליות, מפגשי הנקה,  מפגשי סלון עם נשות מקצוע וגם שירות ביקורי בית של יועצות הנקה ודולות לאחר לידה.

לך רק נותר לדעת לבקש עזרה. חשבי, מה הכי יכול להקל עליך? מה את מרגישה שחסר לך? מה ישפר לך את מצב הרוח אם תדעי שהוא קורה? – ואת זה תבקשי!
לאחת זה יכול להיות קופסאות אוכל, לאחרת זה יכול להיות עזרה עם הכביסות ולשלישית זה יכול להיות שותף או שותפה להליכה בערב או סתם מישהי שתהיה קשובה אליה ותיתן לה את ההרגשה שהכל בסדר.
אז בפעם הבאה שמישהו שואל אם את צריכה עזרה – פשוט תגידי כן! ותבקשי בדיוק את מה שנכון עבורך.

 

סיפור ההנקה של מיכל איילון-וולך

נובמבר 2015.
בעלי ואני יוצאים מהשיעור האחרון אצל הדולה. אני בחודש שמיני, הכל מובן וברור. התיק ארוז, המסמכים בניילונית (במגירה, ברכב, ועוד עותק אצל ההורים) והתכנית מושלמת: אני אלד לידה טבעית. בדיוק בשבוע 40. טוב, אולי 40+2 כי זו לידה ראשונה. בחושך, בשקט, בג'קוזי. התינוקת תצא, יהיה רגע רומנטי, נחכה לחבל הטבור שייהפך ללבן ומיד היא תינק. מה זה תינק? תשאב. באותה השניה נתחבר לנצח נצחים והיא שלי לעולמים. דבר לא יפריד בינינו. הציצי שלי והפה שלה יישות מושלמת.
כעבור חודשיים, בסוף שבוע 42, כשאני מחוברת לארבעה עירויים שונים, מובלת בהיסטריה לחדר ניתוח לקיסרי חירום (איך ולמה זה כבר סיפור אחר ומתיש), המרדים העליז מדי שואל אותי אם יש לי שאלות. רוצה לומר לו "כן!! מה קורה? אני הולכת למות? והיא? המנתחת נראית בת 16, היא בת 16??? מה זה ניתוח קיסרי בכלל?? זה כואב? איפה אמא שלי??" אבל כל מה שהצלחתי למלמל מתחת לדמעות הבהלה שלי היתה שאלה מבולבלת על חלום ההנקה המיידית. הוא פטר אותי בגיחוך והופ לחדר ניתוח.
באחת לפנות בוקר פגשתי את הבת שלי. הצמדתי אותה והיא ינקה. חשבתי שהיא ינקה. אפילו התלהבתי בקול רם מדי וננזפתי על ידי האחיות. הניתוח לא הפריד בינינו! ממשיכים בתכנית המאמא טבע כרגיל!
ארבעה ימים באשפוז והילדה עצבנית. לא נרדמת ליותר משעה. מתעוררת בבכי. אני מניקה והיא לא נרגעת. אפילו מתלוננים על חוצפת הביות המלא שלי. אבל אני? מניקה. מממשת את יעודי האימהי!
עברנו למלונית כעבור חמישה ימים. היום הטראומטי הזה לא יישכח: היא בוכה. ובוכה. ובוכה. אני מנסה להניק והצרחות רק מתגברות. ברקע אני שומעת את בעלי שמספר לי שבביקור אצל האחיות מתברר שהצהבת עולה ועולה והמשקל יורד ויורד.
צרחות. צרחות של תינוקת רעבה בת חמישה ימים. זה הדבר העצוב ביותר בעולם. מה שקרה בשעה הבאה נראה כמו לקוח מסיטקום אמריקאי מהזן הנמוך ביותר: ההורים המסכנים שלי טסים הביתה להביא את המשאבה (שנקנתה כדי ש"אוכל ללכת בערב לדרינק עם חברות". חחחח כמה מעט ידעתי!). מגיעים, פורצים את הדלת, היא עדיין צורחת. לא מצליחה לינוק. אני בוכה איתה, אבא שלי בידיים רועדות מההיסטריה הכללית מתחיל להרכיב את המשאבה. חיטוי זה לחלשים בשלב זה.
הוא מסיים להרכיב ואז מרכיב אותה עלי. כן. עלי.
אבא שלי המתוק וכנראה המצולק לחיים מצמיד את המשאבה לשדיים שלי ועוזר לי לשאוב. לא יוצא כלום. והיא בוכה וצורחת. איכשהו בסוף לאחר חצי שעה של הצמדות, לחיצות, סחיטות ושאר פעולות נעימות השגנו 20cc. זהב.
חברה צעקה לי דרך הרמקול בפלאפון לשים בכפית. נתתי לתינוקת שלי חלב בכפית מתכת, ובכיתי ובכיתי.
באותו יום הגיעה יועצת הנקה שהזעקנו. היתה אצלי חמש שעות.
חמש שעות זה המון למישהי חמישה ימים אחרי קיסרי חירום. זה כמו חיים שלמים. והבשורה? לשון קשורה! כל כך קשורה, שחייבים להפסיק להניק וצריכים להאכיל בצינורית! מה זו צינורית? אוו! אז צינורית כביכול נועדה לעזור להאכיל תינוק שמתקשה לינוק ועדיין לתת לו תחושה של גוף ולא פלסטיק. לא מדוייק, בעצם מדובר באימון מוטוריקה עדינה מהסוג המורכב ביותר.
קיבלתי הוראות שאיבה אימתניות ואת מספר הטלפון של ד"ר בוצר לצורך התרת לשון וזהו. אין הנקה.
אז שאבתי. ובאיזשהו שלב גם הצלחתי לשכנע אותה לאכול מהבקבוק. בשניה אחת נהיתה לי ילדת בקבוקים. חלום החליצה הלך והתפוגג והשיש הלך והתמלא בבקבוקים.
כעבור שבועיים עשינו התרה, אירוע טראומתי כשלעצמו. הבטיחו שיפור מיידי. בחדר ההמתנה אימהות שהגיעו לביקורת מספרות בהתרגשות איך התינוק שלהן התחיל לינוק מיד אחרי שיצאו משם. אבל הבת שלי? לא. פשוט לא.
יועצת ההנקה ההיא הגיעה לסיבוב נוסף. כן, גם הפעם חמש שעות של עונג צרוף. והילדה בוכה. ובוכה. ובוכה. כל פעם שמצמידים לשד היא נחנקת מבכי.
בשלב הזה כבר השלמתי עם הרעיון שהנקה לא תהיה כאן. כל אחד יוכל להאכיל אותה, אין הרמוניה, אין בלעדיות. לנצח אשאב כל שלוש שעות. היו לי חיים ואינם עוד.
לאחר יומיים, לאחר מסע שכנועים של בעלי, קבעתי עם עוד יועצת. ידועה, מוכרת והשמועות אמרו שמדובר בקוסמת.
קבענו, הגיעה, שעה, ינקה.
אני לא מתעצלת לפרט, כך היה. הגיעה, אמרה לי "יאללה תוציאי ציצי ותצמידי אותה". ואני מבעד למבט מיואש ואבוד ממלמלת משהו על זה שהמטרה שלי אולי להצליח לחצי הנקה וחצי שאוב.
שעה עגולה.
אחרי כמעט שלושה שבועות של ניסיונות כושלים, ייעוצים מתישים והרבה רעש של המשאבה.
בשבועיים שאחר כך כאב לי. מאוד. כל כך כאב לי שהבת שלי היתה יונקת והדמעות זלגו לי על הלחיים. אבל זה עבר, והעור התרגל. והיא ינקה. כמו שייחלתי, כמו שדמיינתי. הצלחתי לתת לה את זה. הצלחנו.
היום אנחנו סוגרות חצי שנה של הנקה בלעדית, ללא בקבוק אחד (כן, לא הלכתי לשום מקום חצי שנה. עזבו שיפוטיות).
ולאותה יועצת, אם את קוראת את זה ויודעת שזו את (נתבקשתי לא לציין שמות), נכון שאני אחת ממיליון לקוחות, אבל אחת ויחידה. שינית לנו את החיים. מייאוש ומחלומות מנופצים לאושר ולאימהות כמו שדמיינתי. לנצח אודה לך.

תנועה כדרך חיים- התפתחות תינוקות

התנועה היא צורך הישרדותי של התינוק שלנו.

כשתינוק נמצא ברחם, הסביבה שלו כל הזמן זזה, גם בזמן שינה וגם בזמן ערות. אין מצב של טבע דומם. הוא הרי מוקף בגוף חי, נושם, פועם… ברוב המקרים, מרגע הלידה, התינוק זוכה להרבה פחות חוויות של תנועה.

מכיון שבשבועות או בחודשים הראשונים לחייו יש לו פחות יכולות תנועה עצמאיות, הוא צריך לקבל את המענה הזה מהסביבה.

 

למה התנועה כל כך חשובה?

בכי של תינוק נובע הרבה פעמים מהצורך שלו בתנועה, במגע, בקול… ולאו דווקא מרעב או מעייפות. הרי ברחם הסביבה שלו כל הזמן נעה, וכשאנחנו מרימים אותו ומתחילים לנוע איתו – הוא, במקרים רבים, מפסיק לבכות. הוא פשוט קיבל מענה לצורך הישרדותי שלו.

זה לא שהוא צריך כל היום לזוז, אבל בהחלט רצוי לייצר עבורו תנועה בתדירות גבוהה יותר ממה שהיום יום שלנו מכתיב. מעבר לזה, יש תינוקות שזקוקים ליותר תנועה מתינוקות אחרים כדי להיות נינוחים, זה עניין של אופי, של איזון מערכת השלד שלו ושל צרכים שונים הנובעים מהעוברות שלו. עם זאת שימו לב שכאשר התינוק מגיע לנקודת הנינוחות, אתם יכולים להפחית לאט לאט את עוצמת התנועה ותדירותה.

התנועה חשובה בין היתר להתפתחות מערכת שיווי המשקל. לכולנו יש איבר שיווי משקל בתוך האוזן הפנימית. נכון שמערכת שיווי המשקל עוד לא מגיבה כשהתינוק נולד, אבל האיבר עצמו חווה את גירויי התנועה במרחב ומכין עצמו לפעולה רצונית שיצטרך להשתמש בה בסביבות גיל שלושה או ארבעה חודשים.

לחוויית התנועה יש קשר ישיר לאיכות התנועה. כשהתינוק נע במרחב הגוף שלו מגיב לתנועה. השרירים שלו עובדים והוא פורק אנרגיה ומתעייף. זה מכין אותו לשינה איכותית יותר.
פן נוסף שקשור לעולם השינה הוא שבזמן שהתינוק נע במרחב, משתכללת היכולת התנועתית שלו. בזמן השינה, התינוק זקוק ליכולת תנועה איכותית כדי "לארגן" עצמו במיטה. התנועתיות הזו גם תגן עליו מפני הפסקת נשימה בזמן השינה.

דרך התנועה מתבצעת למידה של מערכות רבות בגוף שפשוט לא תקרה בשום דרך אחרת.

פירוש המושג תנועה במרחב הוא "כשהראש משנה מנח במרחב" – כלומר פעם התינוק בערסול לצד אחד, פעם לצד שני, פעם על האמה ופעם על הבטן או על הגב. אנחנו מעבירים אותו ממנח למנח והוא חש את התנועה תוך כדי .

התנועה אמורה להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו ומתוך כך התינוק שלנו ייחשף אליה באופן טבעי.

 

אז איך עושים את זה ומה התפקיד שלנו?

מחזיקים את התינוק על הידיים ומחליפים את התנוחות ואת הצדדים.

תוך כדי החזקה במגוון תנוחות נעים במרחב… אפשר ומומלץ גם תוך כדי ישיבה על כדור הפיזיו.

רוקדים איתם, נעים מצד לצד, מגלגלים אותם מצד לצד, משחקים אתם – הכול בתנועה, וזה יכול אפילו להיות מהנה עבורנו.

כאשר תינוק נישא במנשא הוא חווה את חוויית התנועה באופן טבעי. כשהם צמודים אלינו ומרגישים את התנועתיות של הנשימה שלנו ואת התנועתיות של החיים.
לא סתם ילדים תרים תמידית אחר תנועה. הם מחפשים את התנועה וחוקרים אותה דרך משחקים מגוונים כחלק מצורך חיים בסיסי.

בזמן שאתם זזים עם התינוק, הוסיפו גם קול וגם מגע בקצב התנועה – זה יעביר למוח חוויה הרבה יותר מלאה.

אם אתם מרגישים שהתינוק שלכם נבהל מתנועה או לחילופין זקוק להמון המון תנועה, אתם תמיד מוזמנים להתייעץ עם איש מקצוע שיוכל לדייק עבורכם את הצרכים של התינוק ואיך תוכלו לתת להם מענה בצורה הטובה ביותר.

 

אבאל'ה, חופשת לידה

לאחרונה אושרה בתרועה הצעת החוק לתיקון "חוק עבודת נשים", הכותרות נראו מבטיחות ומיד מיהרו להודיע לנו:

"אושרה חופשת לידה לאבות!"

האמנם חופשת לידה לגבר?

בואו נרד קצת לקרקע…

תיקון החוק אשר חוקק בתאריך 27.6.16 בכנסת מאפשר לאב הטרי להיעדר מעבודתו למשך שישה ימים (ולא שמונה ימים כפי שהיה בהצעת החוק המקורית), לצורך שהייה עם הרך הנולד. 

 

אבל – וזה אבל גדול – ששת הימים הללו ישולמו על ידי המעסיק, לפי החלוקה הבאה: שלושה ימים על חשבון חופשה שנתית ושלושה ימים על חשבון ימי מחלה.
כלומר, המדינה איננה משתתפת ב"חופשת הלידה" של האב (ואני בכלל מתנגדת לקרוא לזה כך), והיא איננה מממנת אותה. גם לא המוסד לביטוח לאומי.
מה שהמדינה עשתה זה למעשה לאפשר לאב לקחת ימי חופש ולנצל ימי מחלה כדי לשהות עם בת הזוג והתינוק שנולד, מבלי שלמעסיק תהיה אפשרות להתנגד. זה הכל.

אין פה איזה צעד חסר תקדים, הרי ממילא מרבית המעסיקים מתחשבים ומאפשרים לאב להיעדר מהעבודה לאחר שבת הזוג ילדה, לפחות למספר ימים אשר יורדים להם ממכסת ימי החופשה או המחלה.

 

ומה קורה אם לאב לא נצברו מספיק ימי חופשה או שניצל כבר את ימי המחלה שלו? החוק החדש לא נותן לזה מענה, והאב לא יוכל להיעדר מעבודתו, כך שלמעשה הזכות הזאת תאבד מערכה.

 

ומה קורה עם עצמאיים אתן שואלות? לא קורה כלום. לעצמאי אין מעסיק, ולכן לחוק הזה אין כול משמעות עבורו.

 

אז נכון, שהפיכת הנורמה לחלק מהחקיקה היא חשובה, ואכן נעשה כאן צעד משמעותי של המדינה לקראת הכרה בזכויות המשפחה, בחשיבות של נוכחות שני הורים בתקופה שלאחר הלידה, בזכות של האב להיות חלק משמעותי ממשפחתו וכו'. אך זה לא מספיק בעיני. יש עוד כל כך הרבה מה לעשות והיכן לשנות.

אבל חשוב גם לא לשכוח לעמוד על זכויותיכם לפי החוק.

ואם המעסיק אינו פועל בהתאם לדין, צריך ואפשר לדרוש את מה שמגיע לכן ולבני זוגכן.

 

עו"ד מירב שחם

עוסקת בזכויות נשים בהריון ולאחר לידה ודיני נזיקין

 

 

מה באמת חשוב לקנות לפני הלידה?

ידוע שלפני הלידה יש איזה לחץ כזה של להספיק לקנות הכול. כשזה מתוסף על אפקט הקינון זה עלול להיות מוגזם. מי מאתנו לא קבלה שלל רשימות ציוד מחברות שלה כהכנה ללידה המתקרבת. אבל מה שהחברות שוכחות לספר לכן זה שברב הדברים שהן קנו הן השתמשו לא יותר מפעמיים…

אז ניסינו ליצור רשימת קניות מעשית בעבורך-

עגלה – אחד הפריטים היחידים ששווה להשקיע בהם בילד הראשון. הפרמטרים החשובים הם משקל, יציבות ואופן הקיפול. יש עגלות שמתקפלות מאוד בקלות ואפשר להרים אותן למכונית ביד אחת .

תיק עגלה – חשוב שיוכל להתחבר לעגלה, שתהיה בו חלוקת תאים נוחה ושיהיה  גדול מספיק כדי להכיל את כל הנחוץ.

מנשא – מנשא זו אחת הרכישות הכי חשובות שיש, אין כמו לשים את התינוק במנשא ולהיות בתנועה. זה פיתרון קסם לכל חוסר שקט לא ברור של התינוק. מנשא זה משהו שחשוב להביא גם לחדר לידה, זו דרך נהדרת לשמור את התינוק קרוב אלינו אחרי הלידה מבלי להשקיע מאמץ מיותר וכך גם מי שאתנו יכול לעזור לנו ולהקל עלינו. יש מנשאים שונים שמתאימים לשלבי התפתחות שונים של התינוק. בסמוך ללילדה ובתקופה הראשונית של חייו, מומלץ להשתמש במנשא ערסול שיתאים למצב האנטומי של התינוק. מנשאים כאלו  אפשר לשאול מחברים במקום לרכוש חדש.

סלקל – עוד דבר שאפשר לשאול. בסלקל משתמשים בשנה הראשונה לחיי התינוק. מיותר ויקר לקנות חדש, רק צריך לשים לב לתוקף הסלקל.  לפי הוראות של "בטרם" סלקל יוצא משימוש לאחר שש שנים או לאחר שהיה בתאונת דרכים.

מיטת תינוק –נהוג לחשוב כי תינוק חייב מיטת תינוק כדי לישון, אז בואו נעמיד דברים על דיוקם. רוב התינוקות אינם ישנים במיטה שלהם בחודשים הראשונים אחרי הלידה, בשלושת החודשים הראשונים לרוב ישנים בעריסה או במיטה מתחברת קרוב לאמא, יש כאלו שאף פעם לא ישתמשו במיטת תינוק  ויעדיפו מזרן על הרצפה. בכל מקרה אפשר לוותר על רכישה של מיטה בשלב הראשון ואם כבר קונים רצוי לוודא שיש לה דופן אחת שיורדת עד הסוף ואז אפשר להפוך אותה למיטה מתחברת. אם כבר קניתם מיטה אז צריך גם שניים שלושה סדינים, אבל עם זה אפשר לחכות לרגע הרלוונטי.

עריסה – מומלץ לשכור עריסה ולא לקנות. עריסה אפשר לשכור ב"יד שרה" או ברשתות שונות של מוצרי תינוקות וילדים. העריסה משמשת לשלושת החוגדשים או ארבעת החודשים הראשונים בלבד.

שידת החתלה – שידת החתלה היא לכאורה מרכז החדר של התינוק החדש. בפועל- כל ארון אחר או שידה רגילה שיש בהם מקום לבגדי התינוק יהיו טובים מספיק. הרבה אמהות יעידו שהן חיתלו עליה חמש פעמים בערך ואחרי זה היא סתם נשארה עומדת בחדר. אם כבר קונים שידה עדיף משהו באמת יפה ופרקטי שיוכל לשמש אתכם בהמשך כרהיט בבית. טיפ- אם השיש באמבטיה רחב מספיק, אפשר למקום עליו עמדת החתלה סמוך לכיור, זה פרקטי, נוח וחוסך מקום.

מזרן – הדבר החשוב ביותר בבחירת מזרן הוא שיהיה חסין אש, מעבר לכך כול המזרנים הם אותו דבר. לא צריך להשתגע וליפול לכל מיני טריקים שיווקיים של החברות השונות.

שמיכה – חשוב שתהיה שמיכה אחת קלילה, כזאת שנוח לצאת איתה מהבית ולזרוק על הסלקל או על המנשא. מעבר לזה צריך עוד שמיכה קצת יותר מחממת למיטה. אפשרי לקנות שמיכה בהתאם לעונת השנה בה נולד התינוק ולחכות עם השמיכה הנוספת להמשך כאשר יהיה בה צורך.

פח מיוחד לטיטולים –  טיטולים אפשר לזרוק בכל פח רגיל אטום, באותה מידה אפשר לשים בשקית רגילה ולקשור. פח חיתולים אינו אקולוגי במיוחד מכיוון שהוא עוטף כל חיתול בשקית נפרדת ומייצר אשפה מיותרת.

סל כביסה – מומלץ לקנות סל גבוה יחסית שיהיה נוח לשימוש.

לול –  אין צורך לרכוש בהתחלה. השימוש בלול מתחיל לקראת גיל שלושה חודשים. מיותר לאחסן אותו עד לשימוש.

מד טמפרטורה לחדר – קצת מיותר, בכל מקרה של טמפרטורה קיצונית גם את כאמא תרגישי בה ותדעי לווסת אותה בהתאם לצרכי התינוק.

"בייבי-סנס" – מכשיר שאמור להתריע להורים במקרה של הפסקת נשימה של התינוק בזמן שינה, בפועל רוב האימהות משתמשות בזה פעמיים ובזה זה נגמר. אם החלטת לרכוש אחד, בדקי את רמת הקרינה הנפלטת ממנו.

חיתולי בד "טטרה"- תשקלי לקנות את החיתולים הגדולים. הם יכולים לשמש כחיתול, כשמיכה בעת הצורך, כמגן שמש לרכב וכסינר הנקה.

אמבטיה לתינוק (כולל רגליים, צינור מתאים ופקק) – אם אין מקום בחדר האמבטיה אפשר לוותר על התענוג ולקלח בכיור, זה מאוד נח מהיר ויעיל.

בטיה אמבטיה – בטיה היא כרית רכה לאמבטיה אשר עליה מניחים את התינוק בזמן הרחצה. חשוב לייבש אותה היטב אחרי השימוש מכיוון שהיא נוטה לפתח עובש.

מדחום לאמבטיה – את טמפרטורת המים אפשר להרגיש בעזרת המרפק של ההורה. אם המים נעימים סימן שזה מתאים לתינוק.

מגבות – מספיק לקנות אחת להתחלה. לרוב מקבלים מגבות כחלק מהמתנות ללידה.

סבון רחצה אל-דמע – מומלץ להשתמש בסבון טבעי ככל האפשר או בלי סבון בכלל. נקודה למחשבה – לתינוקות יש ריח מושלם, לא צריך לקרצף אותם כל יום וכל היום ואפשר להמעיט בסבון. מומלץ לא לקלח אותם אחרי הלידה וגם לא בימים שאחריה. לרוב מספיק לשטוף את הטוסיק בכיור במהלך היום.

שמן אמבטיה – עור התינוק זה הדבר הכי רך ונעים בעולם. אם בכל זאת את מרגישה צורך להוסיף שמן לאמבטיה מומלץ להשתמש בשמן שקדים שנשאר מהלידה או בשמן קוקוס. רב מוצרי המדף של שמנים המיועדים לאמבטיית תינוקות מכילים חומרים שנויים במחלוקת.

משחת החתלה – החיתולים בימינו סופגים בצורה מצויינת, עור התינוק לרב נשאר יבש. לא צריך לשים משחה כל החתלה, זה בעיקר סותם את הנקבוביות של העור. תינוקות יונקים הם ברמת סיכון נמוכה לעור מגורה באיזור החיתול. מומלץ לשים משחה רק כשצריך ולא כחלק מפעולת ההחתלה השגרתית. מעבר לזה עדיף להשתמש במשחה מחומרים טבעיים, גם חמאת שיאה או שמן קוקוס אורגני בכבישה קרה יעשה את העבודה.

טיטולים – הטיטולים הכי טובים הם הטיטולים שיש עליהם בדיוק מבצע. הטיטולים היקרים לא בהכרח טובים יותר. כיום המותגים מאוד דומים אחד לשני, לאף אחד אין פטנט יחודי. כמו כן למרות המיתוג השונה חלק מהם מיוצרים באותו המפעל. טיטולים של "ניו בורן" נהיים מהר מאוד קטנים על התינוקות לכן מספיק לקנות חבילה אחת להתחלה ולקנות עוד במידת הצורך.

מגבונים – מגבונים זו בהחלט המצאת המאה. לא ברור מה אמהות עשו לפני שהומצאו. מצד שני כמו כל מוצר תעשייתי הם מכילים חומרים גבוליים. אפשר להשתמש במגבונים אורגניים שעולים לרוב הרבה יותר ואפשר גם להמעיט בשימוש בהם. בימים הראשונים מומלץ לנקות את איזור החיתול עם צמר גפן ומים פושרים. קקי ופיפי של תינוק יונק נטולי ריח ומאוד קלים לניקוי.

אבקת כביסה ומרכך מיוחדים לתינוקות –זה באמת מריח מאוד טוב, ממש כמו להיות בתוך ענן, אבל לא בטוח שבאמת הכרחי. החלק הכי רגיש של התינוק – הפנים שלו מונחים עלינו רוב שעות היום ואת הבגדים שלנו אנחנו מכבסים בחומרי כביסה רגילים, לכן זו אינה חובה וזה עולה כפול .

מספריים לציפורניים

אלכוהול וצמר גפן לחיטוי הטבור

מד חום דיגיטלי  חום בימים הראשונים לאחר הלידה מסוכן לתינוק ואינו דבר נפוץ, אם יש תחושה שמשהו אינו כשורה, טוב שיהיו את הכלים הנחוצים לשלול את האפשרות.

אוברול– חמישה אוברולים יספיקו להתחלה, רצוי לקנות כאלו שמכסים את כל הגוף כיחידה אחת כולל את כפות הרגליים.

בגדי-גוף – בגדי גוף עם שרוולים ארוכים ותיקתקים בצדדים נוחים ללבישה כי אינם עוברים דרך הראש.

רגליות – מומלץ להימנע מרגליות וממכנסיים. הגומי שלהם על המותניים עלול להיות הדוק מדי וליצור לחץ מתמשך. נדמה כי זה רק נוגע בעדינות בגוף שלהם אבל כשזה מונח על גופם 24 שעות ביממה זה עלול להשפיע ולגרום לתינוקות חוסר שקט ועצבנות. עדיף להלביש בגד גוף ועליו אוברול, זה מספיק ועונה להנחיות כשמדובר בתינוק בריא שנולד במועד.

צלונים לרכב  יש צלונים יעודיים לחלונות הרכב, כאלו עם רשת שמתלבשים על החלון. באותה מידה כל חיתול טטרה שגם כך בנמצא יכול למסך את השמש.

פדים להנקה – רוב הנשים לא ימצאו שימוש לפדים מיד לאחר הלידה, טפטוף החלב מהשד קורה אם בכלל רק לאחר היממה השלישית או הרביעית כאשר מגיע החלב השופע שלעיתים מטפטף בזמן מלאות השד או כשהשד מקבל גירוי בהנקה.

משאבת הנקה  יש המון משאבות הנקה על המדף, לכל אחת יתרונות וחסרונות שלה. מומלץ לחכות עם רכישת המשאבה לאחרי הלידה. בחירת משאבה תלויה בצרכים שלך, באופן ובתדירות השאיבה. כאשר תזהי את הצורך לשאוב עשי סקר שוק. אפשר לשאול משאבות מארגונים כמו "יד שרה", "עזר מציון" וגמח"ים שונים. כמו כן ישנם גורמים פרטיים שמשכירים משאבות ויש משאבות מצויינות שאפשר לרכוש במחיר מסובסד דרך קופות החולים.

משחה לפטמות – הדבר הכי יעיל וטבעי למרוח על הפטמות זה שמן קוקוס אורגני בכבישה קרה. הוא גם אנטיבקטריאלי, גם אנטיאינפלמנטורי, מרכך, מרפא וטבעי.

מזרן פעילות  מזרן פעילות זה אביזר נחמד, נוח לשים אותו בסלון ולהניח עליו את התינוק בשעות היום, אבל הדבר הכי גאוני במזרן פעילות הוא אפשר להניק את התינוק בשכיבה על הצד במהלך היום, לאחר שהוא נרדם אפשר להשאיר אותו לישון שם מבלי להעביר לעריסה, כך נפחית התעוררויות והוא ישאר קרוב אלינו.

אוניברסיטה – לא חובה בכל בית, זה נחמד שיש. מוצר שהוא יחסית יקר לתועלת שלו,  אפשר לשאול מחברה, גם ככה לאף אחד אין מקום לאחסן אותה בתום השימוש.

ספר שחור-לבן – מיותר לקנות, לוקח זמן עד שהתינוק מתעניין בזה, ומקבלים ספרים כאלו מכל מיני נותני שירותים לאחר הלידה.

אל תשכחו שתמיד מקבלים מלאאאאא מתנות. כל מה שלא ממש חשוב לימים הראשונים לאחר הלידה אפשר לקנות בהמשך, חוץ מציצי בגדים ומנשא, לא באמת צריך הרבה .

הצילו… תינוק מוציא שיניים….

התינוק שלך גדל, השיניים מתחילות לבצבץ. צמיחת השיניים לעיתים מלווה בחוסר שקט של התינוק, ריור מוגבר, שינוי במרקם הקקי וגם קצת חום.

התינוק יחפש דרך לחכך את החניכיים ולעסות אותם על מנת להקל על התחושה של החוסר נוחות.

יש תינוקות שבשלב זה ינסו לנשוך את הפטמה בזמן ההנקה וזה עלול להיות כואב וגם לפצוע.

השלב הזה מלווה באלמנט של למידה. האמא צריכה להעביר לתינוק מסר מאוד ברור- לא נושכים את הפטמה.

הפעם הראשונה לא צפויה, זה מן שוק כזה וכאב חד, האינסטינקט של האם יהיה צעקה וניתוק התינוק בצורה מהירה וחדה.

יש תינוקות שיעלבו מזה ויתחילו לבכות ויש תינוקות שזה יצחיק אותם. הנקה זו מערכת יחסים לכל דבר וזה הזמן בו התינוק מתחיל ללמוד גבולות.

אז מה עושים??

דבר ראשון אפשר לנסות לזהות את הרגע הזה בו זה עומד לקרות ואז לנתק את התינוק ולחבר אותו עמוק יותר. לאחר החיבור להמשיך להחזיק אותו מאוד קרוב אלינו כך שהחיבור ימשיך להיות עמוק לאורך ההנקה, זה יקשה עליו להקטין את החיבור ולנשוך את קצה הפטמה. אם לא הצלחנו לזהות את הרגע והוא כן הצליח לנשוך אותנו, חשוב לנתק אותו בצורה ברורה להסתכל עליו בשיא הרצינות (לפעמים האינסטינקט זה תסכול מלווה בצחוק- חשוב לא להתפתות לזה) ולהגיד בצורה שקטה וברורה "לא לנשוך, זה כואב לאמא". לא לאפשר לזה לקרות. לשמור על עקביות ואסרטיביות. השתדלו להמנע מצעקה , היונק עלול להיבהל ולקשר את זה להנקה ובמקרים קיצוניים אף לפתוח ב"שביתה" ולא לרצות לינוק לזמן מה.

אם נקפיד לחזור על תגובה קבועה וברורה מהר מאוד התינוק יבין שכל פעם שהוא נושך זה יגרור מאתנו תגובה של ניתוק והפסקת הנקה. החזרה על אותה התגובה ילמד את התינוק לא לחזור על ההתנהגות הזו. כאשר זה קורה אפשר להציע לתינוק נשכן כחלופה לפטמה, או להכין קרחוני חלב אם שירגיעו את החניכיים.

"הלילה השני"

הלילה השני לחייו של התינוק לרב מלווה בעירנות מוגברת ורצון בלתי פוסק של התינוק לינוק, מן הרגשה כזו של חוסר סיפוק וחוסר שקט/ חשוב מאוד להיות מודעים ל "תופעה" הזו,   זה בדיוק הלילה שהאם גם ככה תשושה מהלידה, עדיין לא מכירה את התינוק שלה, היא לבד במחלקת יולדות בבית חולים מתוסכלת, מפוחדת וחסרת נסיון. בשלב מסויים תרוץ חסרת אונים לתינוקיה , תגיש את התינוק לאחות ותגיד לה שמשהו לא בסדר עם התינוק והיא לא יודעת מה לעשות. האחות מצידה תגיד לה – "אולי התינוק רעב? אולי תתני לו בקבוק ? אולי אין לך מספיק חלב?" לרב זו הסנונית הראשונה לסיום ההנקה שמגיעה מחוסר ידע מוקדם וחבל. אז התינוק לא מקולקל ואתן לא מתעללות בו, זה מה שתינוקות עושים בלילה השני וחשוב לזכור את זה, יש הגורסים שזה קורה תמיד בלילה לפני שמגיע החלב עצמו וכך התינוק מאותת לגוף שהוא מוכן לקראתו. אפשר להתנחם בעובדה שלרב ביום שלמחרת התינוק ישן יותר וזה גם הזמן שלנו לנוח.

בלילה הזה ניתן להעזר בכל אחד עם דופק שנמצא לידך, תחושת דופק פועם ירגיע את התינוק ויעזור לו להרגיש בטוח אם הוא לא עליך, מעבר לזה ניתן לתת לו למצוץ את האצבע שלך כאשר כרית האצבע לכיוון החיך העליון והציפורן כלפי הלשון. גם מנשא יכול להיות מאוד יעיל ושימושי.

חשוב להבין ולזכור שזו לגמרי התנהגות שגורה וצפויה, זה יעזור להתנהל בתוך הסיטואציה בצורה שקולה ובהבנה.

 

איך אדע אם התינוק שלי יונק מספיק?

מזל טוב!! אז הלידה הסתיימה, מתחילים לעכל , התינוק שלך האנדרנלין יורד והעבודה מתחילה .

הדרך הכי טובה ונכונה לדעת אם התינוק שלך יונק מספיק היא לספור את כמות היציאות שלו והחיתולים הרטובים.

לוקח זמן עד שלומדים להרגיש ולזהות יניקה יעילה.

בימים הראשונים  כאשר יש רק קולוסטרום קשה להבין אם התינוק אכן יונק. הקולוסטרום מאוד סמיך והכמות שלו לא גדולה. אם נלחץ על השד נראה רק טיפה או טיפות בודדות. לוקח לאם הטריה זמן לסמוך על הגוף ועל כך שהוא דואג לתינוק שהרגע יצא.

התינוק מרגע הלידה יונק לפי דרישה והוא זה שמנהל את ההנקה, כאשר נספור ביממה מינימום 8 הנקות.

ביממה הראשונה נרצה לראות מינימום פיפי אחד וקקי אחד שצבעו לרב יהיה שחור , הצבע הוא בעצם מהמקוניום שנמצא בקיבת התינוק מהמי שפיר.

ביממה השניה נרצה לראות מינימום 2 חיתולים עם פיפי ו 2 חיתולים עם קקי.

ביממה השלישית כבר נצפה לפחות ל 3 חיתולים עם פיפי ו 3 חיתוים עם קקי כאשר הצבע של הקקי ילך ויתבהר , משחור יהפוך לחום ואחרי 3 -4 ימים כבר יהיה בצבע צהוב חרדלי עם גרגירים.

החל מהיממה ה 3-4 נצפה לראות מינימום 4 חיתולים עם פיפי ו 3 חיתולים עם קקי.

במידה ובבית חולים יש הרושם שהתינוק לא יונק בצורה יעילה וממליצים לכם לתת לו תוספת חשוב להבין אם זה באמת נחוץ, אם זה נאמר כי באמת יש בעיה קונקרטית או שמה הצוות החליט להוסיף לו רק "ליתר בטחון".

במידה ויש צורך אמיתי ניתן לסחוט קולוסטרום למזרק עם פקק או לכפית ולתסף את התינוק אחרי ההנקה ובין ההנקות. גם אם נראה שאלו כמה טיפות בודדות ככל שנעשה יותר עיסויים נגרה יותר את השד ונסחוט ככה יהיה קל יות קל לסחוט וקולוסטרום.

 

Instagram
×