בתרבות השפע בה אנחנו חיים, כמות הציוד שיש לתינוק שרק נולד היא כמעט כפולה ממה שבאמת נחוץ לו אם בכלל. כמו בכל תחומי החיים גם בתחום הזה ישנם טרנדים. לא כל מה שאופנתי הוא בהכרח הכי נכון עבור התינוק שלך. לפעמים יותר מדי זה פחות מדי.
מזרן פעילות
מזרן פעילות מומלץ יהיה בעובי של כ-4 ס"מ מספוג המצופה בבד. גודל המזרן הוא בערך 130*130 ס"מ לערך. ישנם בשוק משטחי פעילות רכים ודקים יותר ,שנראים כמו שמיכות למיניהן, עליהן לא הייתי ממליצה לשהות זמן רב וזה מכמה סיבות: בסוג כזה של משטח פעילות אין התנגדות לגוף והמשטח נע ביחד עם התינוק כשהוא מנסה לזוז. מכורח זה התינוק מבין פחות את התנועה והתגובה של גופו ביחס לקרקע. בנוסף, מהר מאד התינוק לומד למשוך את הבד כדי שחפץ אטרקטיבי יתקרב אליו במקום שהוא ינסה להגיע אל החפץ.
חשוב להבין שתינוקות מתפתחים בעיקר על הרצפה, כנגד כוח הכובד. שם הם לומדים לשכב על הבטן, הגב, הצדדים, להרים ולהניח ראש, להושיט ידיים לחפצים, להתהפך, לזחול, לשבת וכן הלאה…
המזרן הוא גדול ולכן כייף 'להימרח' עליו ביחד איתם וליהנות מזמן איכות נעים. לגעת, לדגדג, למעוך, להתגלגל ביחד, ליצור קשר עין, לשחק וכמובן להניק בשכיבה.
טיפ חשוב: שימו לב שהבד שמצפה את המזרון חלק ללא ציורים או קשקושים מיותרים. כשהרקע חלק, קל יותר להתמקד עם המבט על חפץ מעניין. כשהכל מקושקש – מרוב דובים, לא רואים את היער ומאבדים ענין… ואם יש לכם מזרון עם צד אחד מצויר וצד אחד חלק – הפכו אותו כך שהצד החלק יפנה כלפי מעלה.
פוף
'כלי עבודה' נוסף שתומך בנו ומאוד נוח הוא הפוף. הכוונה היא לפוף מרובע בגודל של כ 80*80 ס"מ לער, בציפוי טריקו גמיש ומילוי קלקר.
הפוף משמש כמעין חצי 'רחם ענק'. הוא קולט את התינוק אליו, מקבל לחלוטין את צורת הגוף שלו, מאפשר לו לשהות בו בתנוחת הערסול וגם על הצדדים. זו עוד דרך מצויינת לאפשר לתינוק שלנו להתערסל ולא על הידיים… וגם לשהות על הצדדים בנינוחות.
הוראות שימוש:
תמיד להשקיע את החלק מתחת לפלג הגוף המרכזי כדי שמרכז הגוף ישקע. בערסול הגב ישקע ועל הצד הגוף ישקע בצורת 'בננה'.
אפשר להניע אותם בתוך הפוף, להזיז את הפוף עצמו, להקפיץ אותו, לגלגל מצד לצד וכדומה.
השהיה על הצדדים בפוף נותנת מענה מצוין למצבים בהם ישנה א-סימטריה תומך ועוזר לתינוק לשחרור הקבעו בגוף.
בגילאים מאוחרים יותר הוא ממשיך להיות שימושי. כייף לצאת ממנו בזחילות שונות, לטפס עליו וסתם לרבוץ עליו.
טיפ חשוב:
אם זה פוף חדש הוא מגיע 'דחוס' ופחות רך – אל תוציאו קלקלרים. פתחו את הרוכסן ואפשרו לכרית הפנימית (הלבנה) לגלוש החוצה. כך האויר שבין הקלקלרים ישתחרר בהדרגה. השתמשו בפוף במצב הזה כשבוע, שבועיים ואז אפשר לסגור ולחזור להשתמש במצב הסגור הרגיל.
מנשא בד
אחד מ'כלי העבודה' האיכותיים ביותר שלנו כהורים לתינוק בחדשי חייו הראשונים הוא המנשא.
אני מתכוונת למנשא בד רך. ישנם כמה מנשאי בד – הארוך הנקשר, הלופי שמורכב מ-2 לולאות, צמד ועוד. מה שחשוב הוא שהתינוק יהיה מעורסל במנשא.
הערסול במנשא מספק לתינוק כל כך הרבה דברים: המגע העמוק, התנועה, הקול, התעגלות הגו, קירוב הידיים לקו האמצע, הכנסת הידיים לפה, שחרור שרירי הבטן (גזים, רפלוקס, עצירויות…), הבטחון, הנינוחות והחיבור השקט לעצמו ולסביבה.
ולנו הוא מספק גם נוחות וגם את הידיעה שאנחנו נותנים לתינוק שלנו מענה שנכון לו.
חשוב לזכור כמה דברים:
– לקשור את הבד ממש חזק. התינוק אמור להיות די גבוה עלינו – כך הוא מוחזק ממש טוב ולנו יש פחות עומס על הגב.
– לא לשכוח להיות סימטריים גם במנשא – להניח את התינוק כשהראש שלו פעם לצד ימין שלכם ופעם לצד שמאל.
– לשים לב שהראש בגובה הברכיים שלו, שיש 'שקע קטן' בעורף שלו (בזוית בין הראש לגב) ושהגב מתעגל אל הרצפה. זה המנח האופטימלי במנשא וכל דרכי הנשימה פתוחות.
הורים רבים אומרים שהם לא 'מתחברים' למנשא, שהתינוק לא 'אוהב' את זה ועוד.. ועוד… מנסיון רב, אחרי הדרכה נכונה, כמעט כל ההורים והתינוקות מבינים את האיכויות הגלומות בו וגם כמה פשוט להשתמש בו למרות שזה עלול לנראות מסורבל בהתחלה.
המנשא מתאים לפחות בטווח של 3-4 החודשים הראשונים לחיי התינוק,. הוא שומר על איכויות תנועתיות מופלאות שמייצרות שקט ונינוחות.
ערסל תינוקות
'כלי עבודה' לאמהות, חשוב לא פחות. הכוונה היא לערסל קטן שנתלה מהתקרה בשני ווי ג'מבו גדולים. ישנם כמה סוגים בשוק.
היתרון של הערסל: הוא מאפשר שהייה בערסול ולא על הידיים שלנו תוך כדי מתן מענה משולב של תנועה, קול וגם מגע אם רוצים. ובנוסף, התנועה שלו טבעית יותר, ניתנת לכוונון מבחינת עוצמה, קצב, כיוון, עצירה וכד'.
התנועה היא צורך קיומי אצל תינוקות ולא תמיד יש לנו הכוחות לספק אותו…
בעיני ערסל עדיף על הנדנדות /חלליות/ טרמפולינות עם רטט למיניהן מכמה סיבות:
בכל הנ"ל התנוחה היא לא באמת ערסול, המתקן לא באמת מקבל את תנוחת הגוף של התינוק ויש הטיה קלה (על הבעייתיות של ההטיה, בהמשך המאמר)
בנוסף, התנועה היא תנועה מכנית ללא ויסות (תוצרת סין וכיוב'…), ללא קשב אמיתי לצרכי התינוק. לפעמים הרי צריך להגביר את התנועה, להאט, לשנות קצב, כיוון, לעצור. למכונה אין את היכולת להקשיב לתינוק שלנו, לנו כן…
כדור פיזיו
הכדור הוא אביזר שיכול ללוות אותנו כמעט לכל התפתחות התינוק בשנה הראשונה וגם יותר. בהתחלה, הוא מאפשר לנו לתת לתינוק חוויות של תנועה עם פחות מאמץ פיזי שלנו. (חשוב להקפיד שהכדור יהיה בגודל המתאים לכם – כשאתם יושבים, אמורה להיות זוית של 90 מעלות בין השוק לירך שלכם, והאגן שלכם אמור להיות בגובה הברכיים שלכם).
אפשר להשכיב את התינוק על הבטן על הכדור ולספק לו חוויות של תנועה במרחב. להשכיב על הגב (דורש הדרכה!!), בהמשך לספק חוויות של שיווי משקל על שש, בישיבה וכיוב'. מומלץ בחום רב.
הערה חשובה: כל האביזרים הנ"ל הם אופציות להרחבת 'סל הכלים' שלכם ושל התינוק. הרעיון הוא להשתמש בהם בגיוון ובמינון הנכון. אם תינוק יהיה רוב הזמן על המזרון / במנשא / בפוף / על הכדור / בערסל וכיוב' – זה לא מאוזן ולא מומלץ. לתשומת לבכם.
יישנם כמה אביזרים שלדעתי פחות מומלצים לשימוש, למרות שהם נמצאים כמעט בכל בית:
טרמפולינות, נדנדות מכניות ודומיהן
המענה של התנועה ושל הקול שמכשירים אלו מספקים הוא מענה לא קשוב לצרכי התינוק. הם הרי אינם יכולים לווסת את עצמם בהתאם לתגובתו.
כך עלולה להתפספס היכולת שלנו ללמד את התינוק שלנו שיש מישהו שבאמת קשוב לצרכיו – שיודע מתי להזיז וגם מתי לעצור – לא פחות חשוב…
התנועה המכנית הזו היא סוג של 'גול עצמי' שמרגיל את התינוק להיות בתנועה גם כשהוא ממש לא זקוק לה וזה מיותר.
בנוסף, כאמור, המכשירים האלו לא באמת מערסלים, חסרון בפני עצמו. יש תינוקות רבים המתחילים למשוך את עצמם לישיבה דרך הרמת הראש והצואר וע"י שימוש בשרירי הבטן. התנהגות זו היא בדרך כלל תוצר של שהייה על מיני משטחים מוטים כמו טרמפולינה, משענת טיולון מוגבהת, סלקל, או ישיבה עלינו.
מדוע זה לא מומלץ?
הרמת הגוף דרך שרירי הבטן אצל תינוקות לרוב תתחיל בגיל חודש וחצי חודשיים ואז התינוק עוד לא בשל לישיבה. לאמהות יש נטיה להתלהב ולעודד פעולה זו כי הן חושבות לתומן שהתינוק שלהן מתפתח במיוחד. כשתינוק מגיע לישיבה בגיל מאד צעיר ודרך הבטן, הוא לעיתים מפספס שלבי התפתחות חשובים ביותר. למה לו לזחול למשל אם הוא יכול כבר לשבת? ויש עוד דוגמאות…גם כשתינוק כבר 'בשל' לישיבה, זו לא הדרך הנכונה להגיע לשם. זו פעולה שנעשית מתוך הפעלת כוח רב מדי ולא מתוך ארגון. לישיבה אמורים להגיע או מעמידת שש או דרך הצד.
ההגעה לישיבה בדרך זו יוצרת המון מתח גם בשרירי הבטן וגם בכל שרירי בית החזה והשכמות. (ובעצם בכל הגוף) ויש לזה השפעה על כל ההתפתחות בהמשך.
בשלב זה מערכת שיווי המשקל עדיין לא בשלה לישיבה. אמנם לפעמים נראה כאילו התינוק יושב יציב, אבל בעין מקצועית נוכל הרבה פעמים לזהות אלמנטים של חוסר בשלות. תינוק שנופל הרבה, תינוק שיושב עם רגליים ישרות וברכיים נעולות, תינוק שכשהוא יושב מחזיק את כפות הרגליים בכל מיני זויות מוזרות (פיצוי על חוסר יכולת לאזן את הגוף בצורה איכותית), תינוק זקוף מדי, כפוף מדי ועוד…
כשתינוק מגיע לישיבה דרך עמידת שש או משכיבה על הצד, הוא לומד גם איך להגיע לישיבה ואיך לצאת ממנה. למעברים שבין התנוחות יש חשיבות גדולה לא פחות מאשר לשהייה במנח הישיבה.
למרות הפיתוי, אני ממליצה להימנע משימוש במשטחים הנ"ל. ודרך אגב, תחליף נפלא לטרמפולינה זה הפוף. זה משטח שבאמת מערסל ואפשר להגביה בו את התינוק גם לצרכי האכלה..
אם התינוק עושה את התנועה ומנסה להתרומם דרך שרירי הבטן, ממליצה להרים את האגן שלו ולעגל את הגב. כך מנטרלים את התנועה הנ"ל ומחזירים איזון למערכת.
כריות הגבהה/מגבת מגולגלת מתחת לבית החזה בזמן שהייה על הבטן
זה עוד מוצר שנמצא בהמון בתים. בעיני הוא גם לא חיוני וגם משבש. הסיבה היא שכשתינוק נמצא על הבטן, הוא אמור בהדרגה להרים את הראש תוך כדי הישענות על האמות והמרפקים. כך הוא לומד להשתמש ביכולת הדחיפה של הקרקע כדי להרים את בית החזה והראש.
כשתינוק מונח על הגבהה שכזו, הוא בכלל לא מרים את בית החזה (הכרית מרימה בשבילו). הוא מרים רק את הראש ע"י שרירי הצואר בלבד ובעצם לא משתמש בשרירים הנכונים. האמות והמרפקים לא נוגעים בקרקע והידיים יותר ישרות. ואז לא יכולה להתרחש הלמידה של הישענות על המרפקים והאמות ושל דחיפת הקרקע כדי להתרומם.
אז למרות הדעה הרווחת והמלצות סותרות שתשמעו, אני ממליצה בחום לא להשתמש בפטנט הזה ולהשקיע בשיפור יכולת השהייה על הבטן של התינוק על משטח ישר, ללא אביזרים נוספים.
מנשא מסוג בייבי-ביורן ודומיו:
אני יודעת שהמנשאים האלו נמכרים בחנויות עם המלצה להשתמש בהם מהלידה החל ממשקל 3/3.5 ק"ג. בעיני זה לא מתאים לחודשים הראשונים. הסיבה היא שבמנשא הזה אי אפשר לערסל. לתפיסתי, בחודשי חייו הראשונים, תינוק אמור להיות מעורסל במנשא שמאפשר לו מנח כזה, זה יותר נכון לו התפתחותית מסיבות שפורטו קודם כאשר דובר על ערסול. במנשאים האלו הגב של התינוק ישר לגמרי ויש עליו עומס באופן שלא מקדם אותו התפתחותית בשלב הזה ועלול אפילו מפריע. ממילא תינוקות נמצאים היום במצב שהגב שלהם ישר מדי ובית החזה שלהם פתוח מדי, בעיקר בעקבות שהייה מרובה על הגב. במנשאים מסוג זה, ה'זקיפות' המוגברת של הגב ובית החזה מתעצמים שלא לצורך.
כשהתינוק נישא עם הפנים אלינו, הגב ישר, הידיים לרוב פונות החוצה והראש בד"כ מוטה מעט אחורה.
וכשהפנים שלו פונות החוצה, הידיים לצדדים, הגב מוטה מעט קדימה וישר לגמרי – בדיוק ההיפך ממה שהוא זקוק לו בחודשים האלו.
חשוב לציין שבסביבות גיל 6-7 חודשים, כשהתינוק כבר מתהפך בחופשיות לכל הכיוונים ומערכת שיווי המשקל שלו כבר מגיבה יותר טוב, יהיה למנשא מסוג זה שימוש מצויין ולא תהיה שום מניעה להשתמש בו.
