הלילה השני לחייו של התינוק לרב מלווה בעירנות מוגברת ורצון בלתי פוסק של התינוק לינוק, מן הרגשה כזו של חוסר סיפוק וחוסר שקט/ חשוב מאוד להיות מודעים ל "תופעה" הזו, זה בדיוק הלילה שהאם גם ככה תשושה מהלידה, עדיין לא מכירה את התינוק שלה, היא לבד במחלקת יולדות בבית חולים מתוסכלת, מפוחדת וחסרת נסיון. בשלב מסויים תרוץ חסרת אונים לתינוקיה , תגיש את התינוק לאחות ותגיד לה שמשהו לא בסדר עם התינוק והיא לא יודעת מה לעשות. האחות מצידה תגיד לה – "אולי התינוק רעב? אולי תתני לו בקבוק ? אולי אין לך מספיק חלב?" לרב זו הסנונית הראשונה לסיום ההנקה שמגיעה מחוסר ידע מוקדם וחבל. אז התינוק לא מקולקל ואתן לא מתעללות בו, זה מה שתינוקות עושים בלילה השני וחשוב לזכור את זה, יש הגורסים שזה קורה תמיד בלילה לפני שמגיע החלב עצמו וכך התינוק מאותת לגוף שהוא מוכן לקראתו. אפשר להתנחם בעובדה שלרב ביום שלמחרת התינוק ישן יותר וזה גם הזמן שלנו לנוח.
בלילה הזה ניתן להעזר בכל אחד עם דופק שנמצא לידך, תחושת דופק פועם ירגיע את התינוק ויעזור לו להרגיש בטוח אם הוא לא עליך, מעבר לזה ניתן לתת לו למצוץ את האצבע שלך כאשר כרית האצבע לכיוון החיך העליון והציפורן כלפי הלשון. גם מנשא יכול להיות מאוד יעיל ושימושי.
חשוב להבין ולזכור שזו לגמרי התנהגות שגורה וצפויה, זה יעזור להתנהל בתוך הסיטואציה בצורה שקולה ובהבנה.
